בהחלט לא לחולי לב, לנשים בהריון מחוץ לרחם
ולסובלים מבעיות בשני סוגרים לפחות.
בגמר הקריאה, לך למראה הקרובה ואמור בכנות:
"אפשר לחשוב... כלום לעומת מה שלי קרה פעם...אלא מה, אני עדיין לא משוחרר
מספיק כדי להכניס גם כן פאשלה ברמה דומה לאתר של גייזי"
עוד נציין כי
השמות של גיבורי הסיפור שונו לאותיות מאחר וכולם בעלי משפחות כיום ונחשבים לאנשים
רציניים.
ערב.
רמת-השרון. בית משפחה
סולידית. מטבח.
בחוץ זורח הירח באוושה חרישית. השעה 5 דקות
לפסוקו אם יש עוד דבר כזה. זה עתה גמרה אם
הבית לבשל אוכל למחר ועכשיו היא רוחצת את להקת הסירים והמחבתות שהשתתפו בכנס.
זו האישה אמורה להפליג מחר לחיפה והיא משאירה
לבעלה ולגוזלים קצת מזון מבושל כדי לעצב את אישיותם הרופפת גם כשאינה בבית.
הסיר שבו התבשל האורז המבוצל,
מסרב כהרגלו להתנקות בתחתית השאול שלו ואין לאשפית שלנו ברירה אלא לקרצף את המניאק
עם סקוטש ברייט, ננס, אמה וסבון,להוסיף קצת מים ולבצע
לו הרתחה משחררת. (עיין רות סירקיס עמוד 6, "הורדת צ'יז
מפיילות").
המים רותחים, הגיבורה מכבה את הגאז ומחר בבוקר תגמור כבר הפיליפינית הרומניה
שלנו את נושא ניקוי הסיר בקלי קלות. חוכמה על רכים.
מבט אחרון למטבח המסודר, כבוי אורות. לילה טוב.
מסך.
הקהל מתבקש להישאר במקומות.
בוקר. בוקר טוב. אותו בית. השעה 6.45 ואבי
המשפחה, שמש העמים, נכנס למטבח כדי לפתוח כרגיל יום חדש שאינו דומה לקודמיו.
בחוץ שמש פז זורחת שלא לדבר שציפורים מראש כל גג
מבשרות כבר את בא החג.
השליט מעיף מבט כללי אל השיש ומגלה מייד ללא כחל
וסרק סיר ללא מכסה העומד על הגאז באפס מעשה. (שימו לב לחרוזיות המדהימה).
"הופה יקירתי", ממלמל הגבר המשורג
לעצמו תוך כדי שהוא מכסה מיד את הסיר במכסה, "מרב עייפות כנראה אמש, שכחת
להכניס את המרק למקרר. מזל שראיתי את זה
עכשיו יונתי והנה הצלתי מרק בישראל".
הרבה
החלטות הרות גורל לקח כבר גיבורנו בחייו, (לגרש את האנגלים מכאן היא רק אחת
מהשגויות שבהן), אך נראה שזאת המתבקשת כרגע, תחת לחץ זמן, היא הקשה מכולן:
"האם לצער את הדובשנית הפדנטית ולגלות לה שהמרק העומד לפני פסילה וודאית שלה
עמד מחוץ למקרר כל הלילה, או פשוט לשתף פעולה עם הסיר ולא להוציא מילה".
שין מסתכל ימינה, מסתכל שמאלה, כוסס ציפורן
סרבנית, בודק אם לא שתלה מצלמות בסביבה, תופש את הבן זונה מאלומיניום בהינף יד
ומכניס אותו למקרר.
על פחות מזה הרי היינו תולים בתקופת המנדט, הוא
נזכר, אך ברגע נדיר של אמת ויושר בסיסיים מחליט הגבר לחפות על אשתו ופותח בכך
סטנדרטים חדשים ביחסים של בינו לבינה, סטנדרטים שעוד יילמדו בעתיד בבין תחומי.
מכיוון המדרגות נשמעים כבר צעדיה של האישה
היורדת (במובן של המדרגות ולא במובן הבלתי מושג של היום) וגיבורנו השפל רץ שוב
למקרר ומסתיר את הסיר היטב מאחורי החסה, פן תגלה יקירתו כי חום הסיר אינו כחום
החלבה הגרה שם כבר שבוע ותקבל מרה שחורה.
הגברת לא החלבה.
אישה במטבח.
מוסיקה חרישית של "מטריות שרבורג",
כוס קפה והוראות אחרונות למשתף הפעולה הנוכל לגבי מה לתת לגמדים לארוחת הצוהריים.
אמנם שום מרק לא מוזכר משום מה, אך כיוון שהרי
אין מזכירים את התלוי בביתו של החבל, גם אישנו מצדו אינו מרחיב את הנושא וממלא פיו
בקפה.
"להתראות אהובתי מו-נאמי
ואל תתדאגי, אנחנו לא מאתמול בעסקי המזון. הסירי דאגה
מלבך ורק סעי בזהירות לחיפה בצד ימין אם לא קשה לך וחזרי לנו בשלום אחה"צ.
את הרי טרחת ובשלת בזמן שאני התעסקתי למעלה עם בלייק ואלקסיס (אוח... זה היה
מזמן...)ועכשיו אגמול לך ואקח את האבסת דור ההמשך עלי.
תאמיני לי, ילדיך מנישואיך הראשונים יאכלו אצלי
ככה שלא תכירי אותם כשתחזרי".
התנעה זריזה. נפנוף מטפחת. ריצה קצרה במקביל
לאוטו. לחלוחית בזוית העין. לאריסה נסעה וד"ר ז'יוגו
נכנס הביתה.
20 שניות לקהל להוציא טישו ולנגב את הפנים
המלוחות
אותו בית, השעה 1 בצוהריים.
האשף כבר במטבח. הגוזלים אמורים להגיע כל רגע מהמוסדות שלהם.
גיבורנו הוא איש מקצוע בנושא גידול בנים ולמעשה
רק כדי להרגיע אתכם, השולחן כבר ערוך ומוכן לסופה. לחם, סלט, תפוחי אדמה, בשר עוף,
חמוצים וכד'.
גם סיר המרק גיבורנו שהוצא מבעוד מועד מהמקרר,
כבר עבר חמום ראשוני והוא מוכן למזיגה מיידית מייד עם כניסת הטרמיט הראשון למטבח.
סוף החלק ההיתולי. מסך.
זה הזמן לעזוב למי שמרגיש שלא יוכל לעמוד בהמשך
העלילה.
נקה את האף עכשיו ושמור על קור רוח. זכור, אם אתה צודק אין לך מה לפחד.
למטבח נכנס בטיסה בן הזקונים הרעב, א'.
ילד נבון בן 12 וחצי מחר יום הולדת, שכניסותיו
למטבח לאחר הלמודים עלולות להכניס לטראומה כל טבח מתחיל ב- 3 יחידות ומעלה..
הילד רעב.
מאז הסנדוויץ' בעובי מטר שאכל לפני שעתיים לא בא
אל פיו כלום והריהו מוכן ומזומן לטרוף בשקיקה את שבשלה אמו הורתו עבורו מבעוד יום.
בשלב זה מוצא המחבר (הנמצא תחת סוביודיצה בשלב
זה) לנכון לקפוץ שבועיים קדימה ולצטט את הסטנוגרמה של "בית-המשפט לתביעות
מטבח קטנות",
שם נדון המקרה הנדון תחת שם תיק "אבא וורסוס מרק".
כבוד השופט לילד א' הקטן:
"כשנכנסת באותם צוהריים
למטבח, האם ראית אצל אביך מולידך איזה סימנים של אי שפיות מוגברת, או שרק את הסימנים
הרגילים שאתה מכיר אצלו ?"
א' הקטן :
"אבא התנהג כרגיל. הוא קפץ הלוך וחזור
במטבח ולא סתם את הפה לרגע. הוא כל הזמן ניגב את הרוק שנזל לו מצדי הפה בגב היד
ואמר שכדאי שנתחיל לאכול לפני שהמרק יתקרר ושמספר 2, א' השני הגדול יותר, יאכל כבר אח"כ לחוד".
שופט :
"ספר לנו בני, מה בדיוק קרה במטבח ?"
אבישי :
"כהרגלי איך שאני בא הביתה אני ניגש לגאז ומרים מכסים לראות מה אימא בשלה לנו לצוהריים. המרק שהיה שם בסיר נראה לי חשוד ובהחלט לא
הייתי רוצה להיפגש אתו בחושך.
שאלתי את אבא, איזה מרק זה ואבא אמר שזה מרק עוף
עם אורז. שאלתי את אבא מה זה החתיכות בצל
שצפות ולמה המרק כל כך דליל ואבא אמר שזה ככה במרקים החדשים ולא יתכן שכל דבר צריך
להסביר ולהסביר.
שאלות כאלה שאלה סבתא של כיפה אדומה את הזאב
וחוץ מזה אבא גם שכנע אותי שהבלונים הקטנים שמרחפים מעל המרק זה כנראה טריק פרסומי
חדש של תלמה.
אבא צעק שמרק אוכלים ולא מסבירים ושבוורשה גם את
זה לא היה לו כשהגרמנים הגיעו.
שופט :
"אמרת לאבא שיש למרק טעם מוזר ?"
א' :
"כן, כבודו. ואז אבא אמר שאימא שכחה כנראה
לשים משהו ומיד שפך לי לצלחת חצי טון מלח ושק פלפל שחור.
את האמת ? יחד עם השקדי מרק הצלחתי לגמור את זה
בסוף".
שופט :
"האם באיזה שהוא שלב של מאבק ההישרדות שלך
עלה בראשך הרעיון שאבא רוצה להרעיל אותך בגלל התעודה האחרונה שהבאת ?"
אבישי :
"חס ושלום. הרי אבא אכל יחד אתי גם כן צלחת
מרק כזאת, הוא שם לו בפנים המון שקדי מרק וגם אורז ואטריות וכל הזמן השתעל ויצאו
לו בלונים מהפה ומהאף.
אבא הוא איש חזק ואחרי קרב תל-חי וגליפולי שום
דבר לא יפחיד אותו. מה שכן הוא כל הזמן מלמל שאימא מיהרה אתמול וכנראה שלא הספיקה
לתבל את המחשי הזה".
מגיע מספר 2 בסדר עולה, א' השני.
נער חסון ושרירי שראה כבר הרבה בחיים.
אסף לא לוקח אוכל למוסד ולכן כשהוא מגיע הביתה
הוא מסוגל ובנוי לאכול הכל. בדרך כלל הוא לא משתמש
בצלחות אלא אוכל ישר מהסירים ובכך מוריד בבית משפחתנו את מספר הדישרים
היומי מ- 50- ל- 40 .
למעשה היום נראה שהוא לא רעב במיוחד מאחר וטרף
כנראה עז בדרך הביתה, אך בכל זאת הוא שואל את צור מחצבתו: "איזה מרק יש
?"
באחוות לוחמים נדירה כמוה ראינו במלחמת וייטנאם
מנסה א' הקטן לרמוז לאחיו שיזהר, אך לשווא. מאוחר מידי. קולו של אבא רועם מפאתי ארץ ומודיע לנער כי יש
מרק "עוף בצל" שיגעון שרק צריך להוסיף לו קצת מלח, פלפל, אטריות, אורז
ומצות.
אסף כבר היה בסרטים האלה שביים והפיק אביו והוא
מנסה לספר למולידו מה בדיוק הוא חושב על מי המדמנה האלה.
האב יודע היטב שבגלל דברים כאלה מפסידים אחר כך
ביום כיפור ולא מבינים למה והוא פונה אל הנער שיאכל כמה שהוא רוצה ובלבד שלא ירמוס
את כבוד אמו כמו שלאבא יוצא לפעמים.
מטבח. אותו מטבח מתמונה א'.
הילדים ואביהם יושבים וגומעים בשקיקה מרק
מהביל. אפשר לחתוך את השקט בסכין.
מבחינת הילדים, גם את אבא.
אוטו נעצר בגרג', דלת נטרקת, אימא אימא את הולדת אותי נכנסת למטבח.
מבט אוהב של אם החוזרת לקינה. צבע פניה סביר, לחץ דם בתחום, דופק הגיוני.
כאן צופים יקרים אפשר היה למעשה לפצל את העלילה
לשני כיוונים אפשריים :
האחד, ברגע שאימא מניחה את התיק, כולם יורדים
עליה רצח בגלל המרק.
השניה, אימא עולה למעלה לשטוף פנים ולהחליף בגדים ועד
שהיא חוזרת נגמר הספור וכולם שוכחים מהעניין.
אלא מה ?
לפתע מבחינה החוזרת בסיר שעל הגאז ובכפות המרק
שאוחזים נואשות הנוכחים בידיהם המגוידות.
"מה זה ?
העוזרת עשתה מרק ? מה פתאום ? מי ביקש אותה ?"
קאט.
המרכז הרפואי איכילוב. טיפול נמרץ.
ליד מיטת המפקד.
"אל דאגה. אני משתחרר תוך יומיים. מה שקרה
זה שכשהיא נדהמה לראות שיש מרק, הדבר הראשון שעלה לי בראש זה שכנראה אכלנו בתור
מרק איזה רוטב שהיא הכינה ליום הולדת של אמא שלי שתוכנן
למחר.
כרגע אני מרגיש כבר הרבה יותר טוב אם כי עדיין
כואבים לי התפרים מהשתלת השכל.
גם הילדים כנראה יסלחו לי בקרוב אם כי אסף טוען
שהוא עדיין מתבייש לגשת ללוח בגלל הבלונים שיוצאים לו מכל החורים. מעולם לא אמרתי
וגם היום אני לא אומר שאני מושלם אבל בכל זאת אני טוען שלמשק היו נחסכים מליוני מיליונים אם הנשים היו מפסיקות להתקשקש עם כל מרשמי
המרקים שלהן ורק מנקות סיר אחד כל ערב לפני שהן הולכות לישון".