תמונה
"מהחיים"..... > http://www.pbase.com/geyzi/image/103300645/large
ידידי
הצרפתי פרנסואה שלמרות שמו החשוד הוא יהודי פריסאי כשר
במלוא מובן ברית המילה, יודע ליישם בשלמות את תורת החיים הנכונים האומרת כי החיים
לא מתחילים כפי שחושבים הנוצרים עם המפגש זרע ביצית ולא כמו שמאמינים המוסלמים
שהחיים מתחילים עם בצבוץ הראש, אלא חד משמעית הוא יודע שהם מתחילים למעשה רק
כשהילדים עזבו את הבית והכלב מת... ואם
באותה עת יש לך גם רולס-רויס,
מה טוב!
ואיך אמר
פעם ביאליק? או
לפחות היה צריך לומר: "איש איש ושריטתו עמו"
השריטה של
ידידי כעך לי פרנסואה הנ"ל הייתה, הוית ותהייה תמיד, מכונית הרולס-רויס. לעולם לא תתפוש
אותו מחזיק מכונית אחרת מאשר זו המלכותית עאלק. ויש סיבה והנה היא מגיעה....
אבל קודם
כמה מילות גוגל כלליות, כדי שנוכל להתקדם... שורשי חברת "רולס-רויס" מבוססים על חברה שהקים
ב-1904 התעשיין האנגלי הנרי רויס במנצ'סטר כאשר עוד באותה שנה כבר נפגש הלז עם סוחר הרכב צ'ארלס רולס שהסכים לשווק את המכוניות החדשות באופן
בלעדי. חברת רולס-רויס המשותפת
נוסדה ב-15 במרץ 1906, ובשנת 1908 עבר מפעלה לעיר דרבי.
סיפורנו, שסה"כ נועד
להדגיש תוך כדי התחנפות מה, שאולי שכרה יגיע אלי בצידה, את עליונותה של החברה הנ"ל על פני כל שאר
המתחזות כיום כיצרניות מכוניות, מתחיל ביום חורף אחד באזור נורמנדי שבמערב צרפת
כשידידי הנה זה בא משייט לו קלילות ברולס-רויס בת החמש שלו, (קנה אותה לפני שנה, כחדשה, מרופא, לרגל
נסיעה, חייבת להימכר), בין דוביל להנופלר, לידו אשתו בריג'יט (הייתה מתה להיות בארדו)
והוא שורק לו שאנסון דה-לה קומפאניון
עליז ומקובל.
הכביש מצוין, נוף האוקיאנוס
מלבב לשמאלו, בריג'יט (הייתה מתה) לימינו, ופתאום, הופ
! המנוע משתתק באבחת סכין, כל המנורות בלוח השעונים נצבעות באדום, מד הסלט יורד
לאפס וזהו. מכונית הפאר הפכה לדאון ופרנסואה מכוון את הסוס המת לצידי הכביש ועוצר. מנסה להניע וכלום. לא תניע אותו להניע. יוצא מהרולס,
מרים מכסה מנוע, מנסה לעשות רושם על אשתו שיש לו בכלל מושג מה עושים, בריג'יט (בלונדינית) מנדבת עצה: אולי השארת את המפתחות בבית
? חוזר לאוטו, מנסה שוב ואז מקיש את המספר
של "רולס-רויס"
באנגליה מעבר ללאמנש ומספר לפקידה שם מה קרה ואיפה הוא.
"תמתין אדוני, אנחנו
נגיע" כך היא ואכן לא עוברות 30 דקות ומסוק מגיע מהים ונוחת על ידם
בשדה. מהמסוק יורדים מנהל, שני מכונאים
בסרבל כתום, מחסנאי, חשמלאי, מפקח, פקידה ראשית, קבלן בניין, שני פועלים איריים
וטבח/מלצר הפותח מייד שולחן באוהל שנבנה ומגיש קצת מאזטים
ושתייה בעוד שאר אנשי הצוות מטפלים במכונית והפקידה רושמת.
15 דקות עוברות, המנהל נכנס
לחדר השינה ומודיע לידידי: סע לשלום חביבי המפתחות בפנים. חשבון ?
האוטו כבר מזמן לא תחת אחריות הרי והפקידה מודיעה: יטופל, רשמתי הכל.
המסוק ממריא חזרה לאנגליה,
סיבוב מפתח והטיול ממשיך בכיף.
עוברים שבועיים ושום חשבון.
מרים טלפון לחברה, עובר חמישה "אם ברצונך הקש" ומזקיר את המקרה רק כדי
לשמוע שנבדוק ונטפל. עובר חודש, בודק כל
יום בתיבה, שואל בדואר וכלום. מרגיש לא
נוח, בכל זאת מסוק, מחסנאי, פקידה, טבח, מרים שוב טלפון ומבקש לדבר עם מנהל שרות
חו"ל, ("הקש את מספר הרכב פלוס
מספר הגלגלים וכוכבית"), מספר לו את המקרה, אומר שמרגיש לא נוח עם החילוץ הזה
ושבהחלט הצלתם את כבודי בעיני אשתי שלא
לדבר על כל ידידי שלא מבינים את הקטע שלי עם רק "רולס-רויס" ומקבל הבטחה שכבר בודקים וחוזרים אליך אדוני.
עוברים חודשיים ופרנסואה בקריזה אמיתית.
סדר צריך להיות. מה הברדק הזה ?
כבר אי אפשר לקבל חשבונית בזמן ? יום
כיפור מתקרב ואני לא נצלן וגנב !! מרים טלפון ומבקש בהקשה העשירית של אם ברצונך,
לדבר עם הסי-אי-או שזה בעברית יו"ר מועצת המנהלים של "רולס-רויס" ("אם ברצונך לדבר עם היו"ר הקש
גרשיים). מספר לו את הסיפור, מכניס גם את זה שהוא ממילא עשיר כקורח ועדתו ושאין לו
בעיה לשלם על השירות המיוחד שקיבל, והיו"ר קורא לחדר שלו את מנהל השירות, את
אחראי המחשבים, את כל המכונאים, הטייסים, הקבלנים, הטבחים ואנא עארף ומבקש סליחה מפרנסואה ששומע
עכשיו מלמולים ומקשים מתקתקים ועכבר זוחל ואחרי חמש דקות של חיפושים חוזר
היו"ר לפומית ואומר בקול רם והחלטי:
"אדוני, אתה כנראה מחליף
אותנו עם חברה אחרת. בדקנו על כל השנה
וחזרנו גם עשר שנים אחורה בגנזך, לפי מספר רישוי, ארץ, אירוע, שם האישה, רישומי
מוסך, בעלים ובכל דרך אחרת ולא מצאנו שום "רולס רויס" שנתקע בדרך..."