כותב שורות
אלה הוא בד"כ איש שמקפיד על נימוסים שלא לדבר על הליכות, מתנהג בדרך ארץ, לא
יורק על אנשים ואוכל עם פה סגור.
אלא מה, כשהוא חוזר מחו"ל, אחרי שחי שם כמה
ימים ללא לבנט, נשם תרבות וראה נימוסים למכביר, עולה עוד יותר מודעותו לעניין והרי
הוא ממש שופע התנהגות של מותר האדם מן החיה, מרגע רדתו מכבש המטוס ועוד יומיים.
הוא ממש מרחף ברחוב היהודי באותם יומיים ראשונים
כאשר החותמת "נכנס" בדרכונו טרם יבשה, נותן זכות קדימה גם כשלא מגיע,
מוותר על תורו לכל זקנה בסופר, אומר תודה על כל שטות, מאחל "שיהיה לך יום
נעים" לכל פקידת עו"ש קטנה בבנק ורוחץ מידי ערב את הכביש לפני ביתו.
לאשתו קורא "האני" ומסכים לכל מה שהיא
אומרת ובקיצור חו"ל לארץ עשה לו משהו ונאמר אמן.
האמת היא שזה לוקח בדיוק 48 שעות לתפוס שבעצם
חזרת לקיבוץ הגלויות ושפראייר יד ראשונה מי שמראה סימני תרבות כאן.
תיתן למישהו לעקוף אותך בסופר כי יש לו רק 14
דברים והוא בטריפל פאקינג פארקינג בחוץ ומיד תראה שכל התורים האחרים מתרוקנים וכולם
זורמים לעקוף אותך גם כן.
תיתן למישהו להשתלב בתנועה ופתאום תמצא את עצמך
מבקש להשתלב גם כן.
תגיד למישהו "שיהיה לך יום נעים"
והבחור עשוי עוד להגיד לך "נעים אים אמא שלך ! עוף
לי מהעיניים, יה מאניאק !".
אבל מה, אנחנו בסה"כ התכוונו לספר לכם על
אותם יומיים ראשונים כאשר ריאותינו עדיין מכילות את אויר הקולטורה האירופאית וכל
כולנו עם שאיפה אחת בלבד, לעשות טוב לאנשים.
בוקר רגיל, שמש פז זורחת וציפורים מראש כל גג,
מבשרות את בא החג.
הטלפון מצלצל.
על הקו אחי הגדול לצורך תאומים אחרונים בקשר עם
מבצע "העברת סבתא".
אחי החיפאי נוסע לבקר ידידים בנתניה ועל כן יכול
לתת לאמנו הסבתא טרמפ עד לשם, כאשר אני, בתאום זמנים מופלא, אגיע מדרום, אחכה להם בצומת
הכניסה לעיר, אעביר את אמנו למכוניתי, והרי היא בביתנו בק"ק רמה"ש אתנו ועם נכדיה כהרף עיין וחינם אין כסף.
רעיון אדיר המשלב את הראש היהודי עם הבצוע
העברי.
כל צד תורם את חלקו למבצע, ותשקוט הארץ 40 שנה.
תדרוך אחרון בטלפון, מעבר על אלטרנטיבות אפשריות
במקרה של תקלות בלתי צפויות, בדיקת דרכי נסיגה ומערכות קשר חירום, מבט חטוף על
תמונות לווין מזג אויר אחרונות, אפוס שעונים, סיסמה וקדימה.
מעכשיו אנחנו לבד.
רק ראש הממשלה מוסמך לעצור אותנו.
כיסוסי צפרניים עצבניים
בחיפה וברמה"ש.
האם יצליחו ?
האם נכון שבנתניה לא לוקחים שבויים ?
בשעה 0958 אני מוריד מנוע ופונה שמאלה לנתניה.
אלוהים גדול.
הכל עבר בשלום.
כ-200- מטר רץ קדימה אני מזהה את הלנטיס של אחי חונה כחוק במקום שנקבע.
איזה יופי.
המועברת עדיין במכונית ואילו אחי עומד בחוץ
ומשוחח עם זוג אחד בגיל העמידה. כנראה החברים הנתניתיים
שלו שבאו גם כן לנקודת המפגש כדי להראות לו את הדרך לביתם בתום משימתו..
אני, שכזכור עדיין טרי בארץ ועוד נמצא מנטלית באווירת
נימוסים והליכות שוויצרית וקצת מרחף לי בעולם אחר, עוצר את מכוניתי וצועד לעבר אחי
בדם והזוג.
אומר "היי" לאחי וכמצוות תרבות בסיסית
אני לוחץ את ידי החבר, מציין את שמי וגומר ב-"שמח להכיר אותך, מה נשמע".
הבחור נראה לי קצת המום מפרץ הרגשות שאופף אותי
וגם אחי משום מה שופך על פניו מבט תמוה, אבל זאת כנראה תופעה ישראלית ידועה להתפלא
שלקחתי את נושא ההכרות לידי.
הרבה יותר נכון היה שאחי יציג אותי בפני חבריו, אבל
כדי לא להביך אותו, אני נוטל יוזמה ופועל לבדי.
את שמו של החבר איני קולט וגם שפתו אינה ברורה
כל כך ועל כן אני מיד מדלג עליו וניגש לאשתו.
אחי החיפאי יודע לבחור את חבריו. הבחורה נחמדה מאד ושופעת ריחות נעימים ועל כן
בנוסף ללחיצת היד שלי והצגת שמי,היא זוכה גם לנשיקת פה לחי קלילה פלוס רפרוף לשון,
כמנהג בני תרבות פולניים.
בקטע הזה אני שומע רעש ורואה מאחורי גבה השברירי
של המנושקת את אחי הולך להיחנק משום מה מצחוק כאשר הוא מנסה לבלום את עצמו לשווא על
ידי אכילת הצמיג של מכוניתו.
ייתכן שבחיפה לא יודעים איך לעשות הכרות ויש לו
בעיה.
מה כל כך מצחיק ?"
גם את שמה של החברה איני קולט משום מה. בעיות
שפה כנראה.
ואז אני מסתכל סביב על המרחב ההאשמי, רואה את השניים אוספים את עצמם ומסתלקים בשקט ואת אחי
עושה במכנסיים חופשי.
מה הסתבר ?
על מה האיתותים ?
איפה נכשלתי ?
איפה וינוגרד ?
הסתבר שאחי הגיע לנקודת המפגש 5 דקות לפני ואז
עצרה לידו מכונית ובה הזוג הזה.
השניים הם למעשה חברי הנבחרת היוונית בשחייה צורנית
ובסה"כ רצו לדעת איך מגיעים מכאן לוינגייט.
האמת שלא אכפת לי שכל הדרך למכון הם בטח שבחו את
קבלת הפנים החמה שזכו לה כרגע בארץ וגם לא מזיז לי זה שהאישה התאהבה בי וכנראה
תעזוב את הבית כשיחזרו ליוון.
כואב לי רק שבעיר כמו חיפה עדיין לא למדו איך
להציג אנשים כמו שצריך.