11.9.07 בנדלה על איז'אק :
גם אני
למדתי אצלו לנגן כשנתיים. אני זוכרת אותו כאדם בודד ועצוב. העצב נעלם ממנו
כאשר ניגן . הוא הפליא לנגן על המנדולינה, ואני זוכרת את עצמי אחוזת קסם כאשר
התבוננתי בו בנגנו. בדרך כלל היו לו קמטים עמוקים בצידי פיו, ובמצחו התבלט וריד.
כאשר ניגן – באורח פלא התיישרו הקמטים והפנים שלו ממש קרנו. לפעמים אפילו חייך.
כאילו ירדה השכינה על ראשו. בנדלה