11.9.07    בנדלה על איז'אק :

גם אני למדתי אצלו לנגן כשנתיים. אני זוכרת אותו כאדם בודד ועצוב. העצב נעלם ממנו כאשר ניגן . הוא הפליא לנגן על המנדולינה, ואני זוכרת את עצמי אחוזת קסם כאשר התבוננתי בו בנגנו. בדרך כלל היו לו קמטים עמוקים בצידי פיו, ובמצחו התבלט וריד. כאשר ניגן – באורח פלא התיישרו הקמטים והפנים שלו ממש קרנו. לפעמים אפילו חייך. כאילו ירדה השכינה על ראשו.  בנדלה