30.6.10 גייזי זיכרונות השבת השחורה -של ילד בן 12
הייתי ילד ובעיני התפתח " אפצ'ס" הוזמנתי לד"ר טיברי
רופא עיניים ידוע בחיפה. בתחנת האוטובוס ברחוב ג' ע"י הצרכנייה
חיכיתי עם אימי לאוטובוס שיסיענו לחיפה. לידינו פרקה המשאית ירקות
לצרכניה, משה שקלר(היום שרון)בן כתתו שלך אחי דב,
היה נהג המשאית,כשהבחין באימי הוא פנה
אלינו ואמר : "נסעתי היום אחרי משאית של הצבא הבריטי,מלאה באסירים משלנו,
שהובלו למחנה המעצר בעתלית ,ביניהם ראיתי את דוביק..."
בדרך ישבו לידינו שתי נשים והגזימו בסיפורים על התעללות של הבריטים בעצירים,...
נסיעה שמחה זו כבר לא הייתה. לימים נחום רוזנפלד המוכתר של דגניה הצליח לשחרר את
,אחי את אורי
גלין והשלישי היה נדמה לי יענקלה בעל
תשובה, המוכתר שכנע את הבריטים ש"הילדים" טרם מלאו להם 16. בדרכם לדגניה
הם התארחו בביתנו בקריה, ואני זוכר איך אחי אמר:
"אני מקווה לפגוש יום אחד ברחוב את הבריטי הג'ינג'י שעצר אותי
בברוטליות" והיו גם סיפורים על חיילים בריטים שבזמנים
אחרים התארחו בדגניה, הם עמדו בצד ומחו דמעה.
"בכירי" ההגנה בקריה, הסתתרו
בשבת השחורה על מגדל המים ברחוב ד'
וגם הערה עקרונית : השבת השחורה הייתה תגובה של השלטון, על
הפעולה וההתנגדות הצבאית המוצלחת
של ההגנה בליל פיצוץ הגשרים. בשבת השחורה כשהלוחמים ישבו בתוך
הקיבוצים בתוך אוכלוסיה אזרחית, לא הייתה כוונה להתנגד בנשק, אלא רק התנגדות
פסיווית-זאת הייתה בפרוש הפגנה נגד
השלטון, צעד חשוב מאין כמוהו במאבק
לעצמאות.