עצומה עצובה

נכתב בעקבות הכוונה

לסגור את מועדון

הגמלאים בקרית חיים.

והעצומה הקוראת

לביטול ההחלטה.

עצומה עצובה,

עצומה של כאב,

עצומה של דמעה,

ודקירה בלב.

מועדון שמסמל,

ארוחה חמה,

חיבוק ותמיכה.

מועדון שמכיל,

אנשים עם עבר,

שתרמו שחינכו,

שמביעים משאלה.

אל תשליכנו,

לעת זיקנה.

אנשים,

שבשבילם המועדון,

זה יציאה מהשיגרה,

זה פגישה עם,

שכן ,חבר, או ידידה.

זה לשבת בצוותא,

עם מבט קצת כאוב,

כי לפעמים ביתם,

ריק ועצוב.

אנשים שהמועדון עבורם,

זאת שמחה.

שהמועדון עבורם,

זה אוויר לנשימה.

אנשים שהמועדון נותן להם אור,

גם בימים של גשם וקור.

אבל בעצם למי זה איכפת,

הרי במילא הם כבר.

לא מועילים.

הם במילא , אנשים עייפים וסחוטים.

אנשים שעולים לכולנו,

על כל העצבים.

אז נוח וקל במקומם להקים,

בניין מרווח עם לשכה ומשרדים,

עם כורסאות נוחות,

טלפון ומזכירה,

ושילכו למקום אחר,

לחפש את החום,

השמחה והתמיכה.

נזכיר לאותם,

מקבלי החלטות,

ששעון הזמן,

אינו עומד מלכת,

ומה שעכשיו מלבלב,

מחר יעמוד בשלכת.

תסתכלו קדימה,

לזמן עתידי,

זמן,שבו,

כל אחד ואחד מכם,

יהפוך גם הוא לגמלאי,

ואז תחפשו גם אתם,

את אותו האדם,

שבגללו לב המועדון נדם.

לכן עיצרו לרגע,

הפעילו מחשבה,

והיגיון לבאות,

אחרת סגירת המועדון,

תהיה בכייה לדורות.

וזה לא

אנחנו ואתם,

זה רק אתם ומצפונכם.

כתב יוסי וולך

14.02.2010