מאת יוסי וולך 4.1.2010
זעקת הילדים הדוממים ששילמו בחייהם על נגע
האלימות נגדם
רוצים את הפרח ואת הדגן
את הצעצועים והילדים שבגן
רוצים את המחר והאתמול
רוצים לבנות בארגז של חול
רוצים את השמש רוצים את האור
רוצים את הדובי וציוץ הציפור
רוצים את אמא
ואת החיבוק
רוצים את השיעול ואת הגיהוק
רוצים לטעום חטיפים של במבה
הקיץ קרב והנה הים בא
לשחות למרחב ולתפוס איזה גל
ואחר כך לרוץ ולראות פסטיגל
רוצים לשבת במושב במכונית
באוטו חדש שהכל בו מבריק
ולשאול את אימי מה דעתה
שיש לי מין אבא כמו באגדה
היו לנו עוד תקוות לעתיד
היה לנו עוד מה להגיד
עד שספגנו את היד המכה
וכל חלומנו נגנז ונקטע
גרשו את החושך ואת הרע
מתי כבר נפסיק לשמש מטרה
אבד החיוך נותרה השתיקה
אנחנו שלך אמא אדמה
ועכשיו אנחנו בתוך הדממה
רואים את כאבכם ואת הדמעה
שמעו את קולנו אליכם בצעקה
עצרו כבר עצרו את זאת הזוועה
כתב יוסי וולך
צילום >> שלוות הפעוט