צאנה צאנה
המילים >>> השיר צאנה צאנה
הלחן
>>> ביצוע השיר
משה ביק
איך שיר נולד
יששכר מירון (מיכרובסקי) אשר שירת בפלוגה 2 בבריגדה היהודית של הצבא הבריטי, קיבל בסוף שנת 1941 מקצין בבריגדה בשם בלום מספר מילים שכתב חייל בשם יחיאל חגיז וביקש ממנו לחבר למילים מנגינה מהר ככל הניתן עבור מסיבה
שערכה פלוגה אחרת.
תוך 6 שעות חיבר יששכר את המנגינה ובאותו ערב אף ניגן את השיר במסיבה שערכו
החיילים באחת הקנטינות בבסיס בחיפה, את השיר שר לראשונה באותה מסיבה חייל בשם
הילל.
השיר והמנגינה הקליטים התפרסמו בצבא וביישוב היהודי במהרה.
ב- 22/12/41 הושר השיר לראשונה ברדיו פלשתינה על ידי זמר בשם אפרים
גולדשטיין (לימים אפרים די-זהב).
בשנת 1947 הושר השיר גם במחזמר מוזיקלי שהעלה תיאטרון "גחלילית "
בת"א.
באותה שנה הוקלט השיר לראשונה באולפן עבור הוצאתו בתקליט על ידי הזמרת שרה
יערי. בעקבות הסכם שנחתם בין יששכר מירון לבין דוד זיתני
שהיה מבעלי חברת התקליטים "זימרה" בניו יורק הועלה השיר לאלבום בשם
"ההגנה שרה" "HAGANAH
SINGS” -
כך לראשונה הופיע השיר מעל גבי תקליט. התקליט מעולם לא נמכר בארץ ונמכר רק
בארצות הברית בכ- 1000 עותקים.
השיר "צאנה,
צאנה" הוא קרוב לוודאי אחד מחמשת השירים העבריים שזכו לתפוצה הגדולה ביותר
בעולם בכל הזמנים. ראוי על כן להרחיב דברים על הרקע שלו, על האחראים להצלחתו ועל הפרשיות
שליוו אותו.
הוא נולד על רקע ההתנדבות של עשרות אלפי צעירים וצעירות מארץ ישראל בימי
מלחמת העולם השנייה (1945-1939) לצאת למלחמה לצד צבאות בנות הברית. בתקופה זו
הועשר מאגר שירי הזמר העבריים בעשרות שירים חדשים, בעיקר שירי לכת. הראשון שבהם
היה "שיר הלגיונות" של אורלנד וזעירא
("צבא צבא מה טובו אהליך"),
שכבש את הארץ בסערה ושימש כאות הזינוק לבאים אחריו: "שיר הגדודנים",
"שיר למולדת" ("הוי אימא זיכרי ושמרי
נא"), "שיר החי"ל" [הבריגאדה,
ר"ת חטיבה יהודית לוחמת] ("עלי נא עלי, שלהבת שלי"),
"איה", "עוז, עוז, עוז ואייל", "הורה חיילית"
("השתלבו כבר הידיים") ועוד. לכל אחד מהשירים האלה סיפור ורקע משלו.
רובם נכתבו והולחנו בארץ אך אחדים מהם נכתבו באיטליה, בלוב ובמצרים בידי
מרדכי זעירא, יצחק יצחק, צבי בן יוסף ואחרים.
כל השירים האלה הושרו בעברית הן בארץ והן בפי המתנדבים היהודיים לצבא
הבריטי ולבריגדה.
כולם – למעט יוצא מן הכלל אחד: השיר "צאנה צאנה",
שפרץ את מעגל דוברי העברית ומזמריה, התפשט בעולם וזכה לביצועים באנגלית, בצרפתית,
בספרדית, באיטלקית, בשוודית, בגרמנית, ביוונית ובשפות נוספות.
בעקבותיו נפוצה ברחבי העולם המילה העברית "צאנה" שהושארה
בטקסט של השיר גם כשהושר בגרסאות הלועזיות. רבים לא הבינו בדיוק את פירושה. בשפות
אחדות זה שמה של נערה. בארץ סברו רבים כי השיר מתעד את תקופת הצנע!
בראשית ימי המדינה הגיע לחן "צאנה, צאנה" לארצות הברית.
מלחין יהודי אמריקני צעיר בשם יוליוס גרוסמן
ששמע אותו והתפעל ממנו, עיבד אותו במקצב סוחף והוסיף לו סיומת חדשה, משלימה, שמאז
ואילך הפכה להיות חלק בלתי נפרד מן השיר.
תוספת זו מוכרת לנו היום כחלק האחרון של הלחן שבו שרים את המילה "צאינה" ברציפות עשרים ואחת פעמים.
במתכונת זו התפשט השיר מכאן ואילך והוקלט בפי סולנים, להקות ותזמורות, וכך
גם שודר בתחנות רדיו ובערוצי טלוויזיה, והופץ במיליוני תקליטים עד שהפך ללהיט
בינלאומי.
במיוחד התפרסם בביצוע להקת "האורגים" (ביניהם הזמר פיט סיגר).
עד מהרה
נקשר שמו של המלחין גרוסמן לשיר "צאנה צאנה" והחלה
להתעורר השאלה למי שייכות הזכויות על הלחן.
בעקבות השיר יצא יששכר מירון את הארץ, השתקע בארצות הברית וניהל מאבק משפטי
להכרה בזכויותיו כמלחין השיר.
מאידך טען גרוסמן שהעיבוד והתוספת שהלחין לשיר הם שגרמו להצלחתו הגדולה ועל
כן הזכויות מגיעות לו.
ההתדיינות בערכאות נמשכה זמן רב וזכתה להדים רבים בתקשורת.
לבסוף פסק בית המשפט כי מירון יקבל שני שלישים מתמלוגי הלחן כמלחין השיר
ואילו
יוליוס גרוסמן יקבל את השליש הנותר
בעבור תרומתו המשלימה ללחן.
כל אותה עת עקב מן הארץ אחר הדיונים המשפטיים מלחין ישראלי רב זכויות שהיה
לו מה לומר בקשר למקור הלחן.
הוא היה הראשון שעיבד את השיר לקול ולפסנתר וניצח על ביצוע הבכורה שלו. זה
היה המלחין ומנצח המקהלות הוותיק משה ביק. לטענתו, הבית הראשון של "צאנה,
צאנה", כפי שהוא מושר היום, הוא פרי יצירתו שלו.
הוא כתב אותו מלכתחילה כקול שני – קונטרפונקט – שהושר בעת ובעונה אחת עם
הקול הראשון אך כעבור זמן נפרד ממנו, קיבל מעמד עצמאי והפך ללחן הפתיחה של השיר.
על כן תבע ביק ממירון שליש מזכויות היוצרים של השיר.
לשיר "צאנה, צאנה" ארבעה בתים ומתוארים בו חיילים הבאים לחופשה
במושבה (בבית הראשון) ובעיר (בבית השלישי) וקוראים לבנות לצאת לקראתם. אין מדובר
בבנות של מושבה או עיר מסוימים. להלן נוסחו הראשון של השיר בשמו המקורי
"חיילים באים":
השיר החל להתפשט בארץ בשנות הארבעים כשיר ריקוד במעגל בשם "צאנה,
צאנה", וכשרקדו שרו במחיאות כפיים רק את הבית הראשון. כאן עלינו להקדים הסבר
קצר ואני מקווה שלא יהיה מסובך מדי להבנה:
לפני התוספת שהדביק לשיר יוליוס גרוסמן, היו
למנגינה שני חלקים בלבד:
– חלק הפתיחה
שבו שרים את הבית הראשון. (מתחילים נמוך).
– חלק שני
המתחיל באוקטאבה גבוה יותר ובו חוזרים על מילות הבית הראשון.
חלק שני זה, הגבוה באוקטאבה מקודמו, היה לחן הפתיחה של השיר בגירסה המקורית של מירון. במקביל ללחן זה, שאותו שרו הטנורים,
הלחין ביק לחבורת הבאסים במקהלה קול שני מפרי עטו, שהפך במרוצת השנים לחלק הראשון
של השיר.
מירון הכחיש את הגירסה של ביק. לדבריו לא היה לביק כל חלק בשיר. השייכות היחידה שלו היא שהוא ניצח על
המקהלה ששרה את השיר. הוא דחה את הטענה שביק חיבר לו קול שני. "אין הוא
הראשון ואף לא האחרון התובע זכויות על השיר," אמר מירון.
בשנת 1954 פנה ביק במכתב לאקו"ם וביקש כי יתערבו בעניין ויבטיחו את
זכויותיו על החלק הראשון של הלחן שאותו חיבר. הנהלת אקו"ם אכן דנה בעניין,
ובמכתב חתום על-ידי ידידיה אדמון (12.9.54) השיבה לביק:
"אין
בתקנון של אקו"ם סעיף הנותן סמכות לחברה להחליט על בעלות של יצירה במקרה
שצדדים שונים תובעים את הזכות הזאת לגבי אותה יצירה. על החבר להביא את
העניין בפני אינסטנציה מוסמכת (בית משפט או בוררות מוסכמת)."
ביק ביקש תחילה להימנע מדיון משפטי. הוא איתר שניים מחברי המקהלה
הצבאית שהיו עדים להלחנתו את הקול השני: ברוך קמינר,
שהיה בינתיים לחבר הכנסת ברוך קמין, והטנור טוביה לוי. הוא פנה לכל אחד מהם במכתב
שבו הזכיר להם את השתלשלות העניינים, כאשר בראשית שנת 1942, בעת ששימש כמנצח
המקהלה של ה"באפס" וערך חזרות במושבה הגרמנית בחיפה, ניגש אליו חייל
צעיר בשם יששכר מיכרובסקי וביקש שיאזין לכמה שירים
שהלחין, שמא ימצאו חן בעיניו ויהיה מוכן לכתוב להם ליווי. ביק האזין לשירים והחליט
לכלול שלושה מהם בתוכנית של המקהלה. אחד מהם היה "חיילים באים" למילותיו
של יחיאל חגיז.
"בו במקום
חיברתי את הליווי שאתם כולכם שמחתם בו," כתב ביק לברוך קמין, "כולכם
התפלאתם איך מבלי להתבודד, בתוך רעש בחדר, חיברתי את הליווי אשר חלק ממנו במרוצת
הזמן נהפך להיות חלק מן המנגינה. אני מדגיש: באופן מיוחד התפלאת אתה! אבקשך מאוד
לכתוב לי אם המקרה הזה שמור בזיכרונך, כי גם טוביה לוי מאשר את זיכרוני."
חבר הכנסת קמין התמהמה בתשובתו ואחר השיב כי אינו זוכר בדיוק. לעומת זאת
טוביה לוי, ששר את השיר באותו מעמד, התוודה בפני ביק (בנוכחותו של העיתונאי שלמה זרחי) כי "מצפונו אינו נותן לו לישון והוא מוכן לעמוד
לימינו של הצדק אחרת לא יהיה שקט כל ימי חייו," (הציטוט מתוך מכתבו של ביק
לטובה ויוסף פפיש-ברלין).
כעבור זמן שב ביק ופנה לאקו"ם בבקשה לערוך בירור בינו ובין מירון
בשאלת הבעלות על חלק מ"צאנה, צאנה". "אינני חומד תגמולים שאינם
מגיעים לי. קחו לכם את הזכויות ותנו לי את ההכרה בתרומתי לשיר,"
אמר, ומיד התיישב וניסח אליהם מכתב ויתור :
בשנים 1955-1956 נדונה הפרשה בבית
הדין המחוזי בחיפה.
לא פחות משבעה-עשר עדים עלו להעיד על הדוכן.
צלילי "צאנה, צאנה" נשמעו שוב ושוב בין כתלי אולם הדיונים כדי
להוכיח את טביעת אצבעותיו של ביק בלחן הפתיחה של השיר. בסופו של דבר לא זכה ביק
במשפט.כל זה התרחש לפני כיובל שנים. הדי המשפט שככו, ביק נפטר מן העולם וצלילי
"צאנה צאנה" ממשיכים להדהד מסוף העולם ועד
סופו.
שלשה מי יודע? שלשה מלחינים שהיו מעורבים בלחנו של "צאנה, צאנה".
שניים מי יודע? שני השירים העבריים המוכרים ביותר בעולם, "הבה
נגילה" ו"צאינה, צאינה",
שהעסיקו את בתי המשפט בארץ ובעולם כדי שיכריעו למי זכות היוצרים עליהם.
אחד מי יודע?
אחד אלוהינו בשמיים ובארץ היודע כי "כל על פני ארץ הוא בן חלוף – רק
שיר הזמר חי עד אין סוף."