3.9.09 גדעון שדמי:
סיפורו של מוטקה ברק, "מקרה , או מזל", הזכיר לי סיפור קטן מהעבר
הרחוק.
סיפור קיבוצי, סיפור שיתוף, סיפור חינוכי ,סיפור עם סוף.הריהו לפניכם, אם
מתאים לכם.
גדעון.
תורנות עבודת שבת
פעם, בימי החינוך המשותף, הזכור לטוב,החליט מישהו, להעמיד למבחן, את כישורי החינוכיים ושיבץ אותי
לעבודה בגני הילדים בשבתות. אחת לשלושה שבועות, התייצבתי בגן הקומתיים והתחלתי
במלאכת ההערה.
זו לא הייתה מלאכה פשוטה. נאלצתי להפעיל את כל יכולותיי החינוכיות, כדי
לגרום לכמה מהילדים להתחיל להתלבש. ארוחת הבקר כבר מוכנה על השולחנות וצריך להתחיל
לאכול, כדי גם לסיים מתי שהוא.
כמו בכל קבוצה, גם בגן הזה, ישנם חסרי תאבון, שהאוכל לא בראש מעיניהם. ואז
באה לי הברקת חיי בתחום החינוך. הכנתי סלט
ירקות וקראתי לו "סלט שרירים". קרבתי כל ילד וילד לקיר וסימנתי עליו בקו
, את גובהו.
מאותה השבת, מדי הגיע תורי לעבודה, בדקתי את התפתחות הגובה של הילדים, לפי
ארוחת הבקר, של השבת האחרונה. באמצעות
שיפוע העיפרון, כל מי שאכל יפה, גבה ומי שלא סיים את הסלט, נמך.
השיטה עבדה מצוין, שיטת סלט השרירים שלי. ילדי אותו הגן, הם היום בני
חמישים. כולם מלאי ויטמין סי.
בכל פגישה עם אחד מהם, הוא לא שוכח להזכיר לי את "סלט השרירים"
ההוא.
היום, כאשר האחריות לשבת בבקר עברה להורים, אין לי כל דרך לפקח על התיאבון
של ילדי החינוך המשפחתי. ההפסד כולו, של ילדי
היום.
גדעון שדמי, מזרע. 01.10.09