27.1.10 חנוך שחר
: יתום
ביום האם -
חיבור בבית הספר
המורה ביקשה
מהתלמידים לכתוב ברכה או חיבור קצר או שיר ליום האם, עבור אימם ,היה זה בשנת
1951 בבית ספר א.ד.גורדון בקרית חיים המערבית,אליו הגעתי רק לפני
כחודשים,עדין כעולה חדש למדינת ישראל מארץ גלותי צכיה
אחרי ה"שואה."
כל התלמידים התלהבו מהנושא וניגשו לעבודה
ורק אני נותרתי זמן מה דומם,המורה הבחינה בי יושב ולא עושה דבר ,רק חושב ,פנתה אלי
ושאלה: "אין רצונך לכתוב דבר מה לאמא ? כל הילדים
כותבים או מציירים דבר מה עבור אמא ולך לא יהיה מה
להגיש!
עניתי לה בלחש
",לי אין אמא" ושנינו השתתקנו לזמן מה,כאשר
אני הוא ששובר את השתיקה כאשר אמרתי:" אכתוב לי דבר
מזיכרוני ,של יום האחרון שלי עם אמא"!שאחר
שנים תעדתי אותו לשיר.
מזיכרון האחרון על אמא!
היה זה בדרך שהלכנו רגלי,
בשמורת הבוקר בקבוצה עם עוד הרבה
אנשים,
כאשר מלווים אותנו הנביחות של כלבים,
"לאן לוקחים אותנו שאלתי את
אמא?!"מפחד!
"למקום לא ידוע,העיקר שנשאר
ביחד,"
ענתה לי אמא בהתחמקות.
"אולי נשאל את האנשים אשר
במגפיים"
כך לי חשבתי,
ופתאום קיבלנו דחיפה ,זה שמאחורינו,
שנתן לנו את התשובה:
"לרכבת,לרכבת משם יקחו אותנו לעבודה."
אכן לרכבת הגענו,
שם כבר חיכו לנו יותר אנשים חמושים עם
כלבים
צעקו עלינו,והכלבים נובחים!
הילדים והזקנים צעקו לנו לעבור שמאלה,
והאחרים ימינה לעבודה.
דחפו אותי בין הילדים שכבר עמדו
בקבוצה
והזקנים שהצטרפו לידם ,
וכל הצעקות שלי ,אמא!
אמא!
נבלעו מהרעש של אחרים
הכלל נביחות של הכלבים.
אמא נעלמה לי אז
בתוך ההמון נלקחה לי לעד!
ואני מצאתי לי מפלט,