28.10.09 חנן
רותם: אולי זיכרון הרצח התמסמס – ולא
התאריך?
נילי דיסקין הצביעה על הנקודה שנראית לה
בעייתית: שימוש בתאריך עברי במקום באזרחי לציון רצח יצחק רבין. רצוי להזכירה כי
כשישו נולד כבר שימש הלוח העברי שנים רבות מאוד, מחושב באופן מושלם, כולל
סודות העיבור. וכל זה בלי מחשב, רק באמצעות הגניוס של עם שכלל מאמינים ואפיקורסים,
צדוקים ופרושים, מומרים להכעיס, חסידים שוטים, הומוסקסואלים, מושחתים ומה
לא. כבעלי מניות בעם הזה, הלוח העברי הוא נכס השייך לכולנו, ולשום זרם או מגזר אין
מונופול עליו. אבל נניח שנוותר עליו כליל, ואז עלינו לשאול: מה נרוויח
אם רצח רבין יוזכר ויאוזכר בארבעה בנובמבר, ולא בי"ב בחשוון – ששניהם (מה
לעשות?) מציינים את יום רציחתו?
אם ברצוננו לפרוק מעלינו את עול הדיקטטורה של התאריך העברי, הבה נעשה זאת
כמו שצריך. למשל: מה נציין באחד במרס? רגע, תיכף אזכר. מה קרה באחד במרס? כמובן,
כל ילד יודע - זהו יום נפילת תל-חי (י"א באדר תר"פ לפי השיטה
הדיקטטורית). וכך נמשיך להחליף את כ' וכ"א בתמוז, ועוד ועוד
מועדים בחיי אומה עתיקה שמוטל עליה לזכור הרבה אירועים – חלקם עצובים, חלקם שמחים.
(בהקשר זה מעניין השעטנז של כ"ט בנובמבר. אולי זו תחילת פריקת עולה של
דיקטטורת לוח השנה העברי?)
ולעצם קביעת יום הזיכרון. אם המועד "הנכון" ו"המדויק"
של הרצח יחול בליל שבת, כיצד ננהג במקרה כזה? נתנער מ"דיקטטורת השבת"?
נראה לי שהתמסמסות זיכרון הרצח ראויה לדיון מעמיק יותר מעיסוק בתאריכולוגיה. אולי, נניח, להתחיל מעשרת הדיברות, היישר
מהבעיה הבוערת ביותר גם בימים אלה: הדיבר לא תרצח. אפשר גם להתחיל את הדיון מצום
גדליהו בן אחיקם, שגם הוא מן האירועים הטראומטיים
ביותר שעם ישראל זוכר. ואולי לדון שוב בהצעה לחוקק חוק כי אדם שירצח נושא משרה,
יואשם בשני סעיפי אישום: האחד על רצח נושא המשרה, והאחר על רצח אותו אדם כאיש פרטי
– וכל אחד מהסעיפים דינו יהיה מאסר עולם בלי חפיפה? לא משום שדמם של נושאי משרות
אדום יותר, אלא משום שהאובדן הנגרם מהרצח פוגע בשני מעגלים: בציבור - ובמשפחתו של
הנרצח.