חנן רותם: שומר ילדים אדוני (המשך של יש או
אין אלוהים)
28.11.09 חנן רותם: שומר ילדים אדוני (המשך של יש או
אין אלוהים)
תמצית הפרק הקודם: איתן (4) גומר אומר להתחתן עם שלוש
מבנות גנו.
מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, שרישומן ניכר היטב גם באזור
חיפה והקריות, לא הרתיעו ילד בן שבע מקריית חיים לאלתר מימייה מבקבוק קשור בחבל
ולשכנע את בת כיתתו לצאת עימו למסע רגלי מקריית חיים לכפר אתא.
היה זה יום קיצי בשנת 1937 או 1938. בתום יום לימודים יצאו השניים לדרכם. חצו את
הכביש הסלול-למחצה של רחוב י"א, הדרימו, וכשהם מנצלים את דלילות התנועה חצו
את הכביש הראשי. עתה החל החלק הקשה של מסעם. היה עליהם לעבור שטחי-בור שבהם גדלו
רק קוצים וברקנים שהחום ייבש אותם והגביר את דוקרנותם. רוב הדרך עברה עליהם
בשתיקה, והם פסעו בלי היסוס כדי להגשים את רצונם: לראות מה יש שם, באותו איזור
הנשקף אליהם בהסתכלם דרומה מבתיהם שבקריה. ובהגיעם לפאתי היישוב נוכחו שאין בו שום
דבר מעניין במיוחד. לפיכך החליטו כי הגיעה העת לשוב הביתה, וגם השיבה הביתה עברה
בשלום. איני יודע כיצד הגיבו הוריה של הילדה על היעדרותה הממושכת מהבית ועל הטיול
המסוכן שעשתה. אשר לי, הורי נזפו בי היטב על המעשה הלא-אחראי שעשיתי ועל שסיכנתי
ילדה שבתמימותה סמכה על כושר שיפוטי הלקוי.
כשבעה עשורים נשאתי עימי זיכרון יקר זה, שהיה חסר פרט חשוב: מה
שם הילדה? מאותה תקופה זכרתי שם אחד של ילדה: איה שלומי, שכנתנו מרחוב י"א.
אולם לא עימה יצאתי לטיול לכפר אתא – משתי סיבות:
ראשית, היא הייתה קשישה ממני, ושנית, פעם ארבה לי איה מאחורי פינת הבית, וכשעברתי
שם הפתיעה והבהילה אותי. כעסי היה כה גדול, שנטלתי אבן, זרקתי, ופצעתיה בראשה. לפיכך,
אילו היינו עושים מסע זה, הייתי זוכר שזאת היא.
לאחר שמצאתי תצלום ילדי כיתה אלף של המורה נחמה משנת 1937, עם
שמותיהם של רוב התלמידים, החלטתי כי הילדה שבחברתה הלכתי היא עדי חרלף. מדוע דווקא היא? אינני יודע. אולי נצנוץ כלשהו של
רסיס-זיכרון מהמאגר הזנוח, אותם רסיסים המונחים במוחנו שנים רבות כזרעים בארץ
חרבה, ממתינים לגשם שינביט אותם?
ולמה אני מספר כל זאת? - כדי לענות על השאלה שהצבתי
לעצמי: מדוע גייזי מפרסם את השטויות שלי? והתשובה היא כזאת: אלמלא עקרה
משפחתי לתל-אביב בסיימי את כיתה בית - עובדה שבעטייה התנתקתי מחברי הילדות שלי
(כולל הקרוב שבחברי, יהושע ענתבי) – היה גייזי יכול להיות גיסי.
"שטויות", יכול הספקן לומר, "הסיכוי שהדבר היה קורה קלוש
מאוד". קלוש, לא קלוש, עובדה שגייזי מפרסם את השטויות שלי, כולל הנוכחית.
גייזי
מתוך ויתור על זכות השתיקה :
יש
כמה סיבות לכך שאפשרתי את השטויות : מתוך
התחשבות בגיל ובמיומנות העיתונאית של הכותב נתתי לו את הכבוד השטותי,
מתוך
הנחה שזה עניין של "כמה שטויות ודי"
וגם חיכיתי בסבלנות לראות לאן פני הכותב מועדות.
בעקרון
אני מתייחס לכתבות על פי החשיבות שכותביהן
נותנים להן, ומשתדל להימנע בפגיעה בכותב, למרות שמגיעים אלי הדים
מגולשים
:"מה אתה נותן לקשקש באתר..." בעקרון לא חייבים לקרוא כל דבר וזכות הבחירה
נתונה לגולשים.
את ההתייעצות
הראשונה שלי עשיתי עם נתן אלתרמן שכתב לי :
" לא תמיד העיקר החכמה, גם השטות מחפשת סיפוק "
ובאשר לסיפא בעניין עדי חרלף אחותה של יעל ,רבים ערגו ליופיה, אבל היא דחתה בתקיפות
את סיפור קשריה עם
ישראל קסטנברג וטוענים נוספים מבני כתתה, אבל האמת תאמר:
את חנן היא זוכרת טוב מאד ובמהלך חייה, הזכירה אותו לא פעם....אני מאחל לכמעט גיסי
בריאות והשראה לכתיבה של דברי חוכמה ,
או דברי שטות כיד בחירתו ודמיונו הטובים.
תמונה > כתה א' של המורה נחמה
תמונה > הציור שעדי נתנה לחנן...