24.10.09 מאת אשר רון
חנה חביבה
הצנחניות
חנה סנש נתפסה והוצאה להורג ע"י
הנאצים ב- 7.11.44
חביבה רייק נתפסה והוצאה להורג ע"י הנאצים
ב-20.11.44
שתיהן ,
סמל ומופת למסירות , נחישות , הקרבה
וגבורה .
את
חנה הכרנו מעט
יותר מתוך שיריה , יומנה
ומשפטה .
שיריה :
הליכה לקיסריה ואשרי הגפרור – אף הולחנו .
ועל
חביבה רייק
מתוך " מן הנודדת לפלמ"ח
" , ספרו של
אורי יפה - מפקדה בפלמ"ח .
לאחר
מסע פלוגתי של מספר ימים
לקראת המשך של קטע קשה במיוחד .
" שאלתי אם משהו מבין הבחורים או
הבחורות , מרגיש שלא יוכל להמשיך .
איש לא אמר דבר . ביקשתי מן
החובשת לבדוק את רגלי האנשים . רציתי להיות בטוח
שכולם יוכלו להמשיך במסע . כעבור
רגעים אחדים , קראה לי החובשת . ניגשתי
אליה וראיתי זוג רגלים שכמותן לא ראיתי מימי . כל כף הרגל היתה פצע אחד גדול .
הרמתי את ראשי ולפני עמדה בחורה .
חביבה – אמרתי לה – מדוע שתקת ? ברגלים
כאלה לא תוכלי ללכת אף צעד אחד נוסף .
לעולם לא
אשכח את עיניה
של חביבה באותה
שעה .
אורי – אמרה חביבה - האם
זאת פקודה ?
האם
יש כאן צורך
בפקודות ? שאלתי
.
אני
ממשיכה - היא אמרה
- אני מבטיחה
שלא אפריע למסע , גם
אם יהיה עלי
לזחול כל הדרך . בעיניה קראתי החלטה
ורצון נחוש המסוגלים לעמוד בפני
כל
קושי . חשבתי רגע
ולבסוף אמרתי – עשי לפי הבנתך , אין
כאן פקודה .
חביבה המשיכה
במסע עד סופו ובמשך כל
הדרך לא שמענו מפיה ,אף מלת
תלונה אחת .
" ( זה
היה ב 1942 )
זכור
לי מסע פלוגתי
מפרך ב 1958 . חברי לגרעין , קרייתי נחוש וגזעי
עבר
בעיית רגליים דומה . החובש
הפלוגתי אסר עליו להמשיך במסע -- בפקודה .
מה
לעשות , יש מסעות -- יש
יבלות .
ואני
לתומי בדרכי שלי :
גשמי
נובמבר
חביבה שלנו
-- חביבה רייק
היבלות ברגליך , הנחישות בעינייך
מפקדך בפלמ"ח -- לעולם
לא ישכח
הצצה
קלה במסע של
חייך .
חביבה וחנה -
צנחניות ראשונות
שליחות , מסירות
, נחישות וגבורה
אתכן לא נשאל שאלות נדושות
מה
עשיתן בשביל מדינה .
עצרו
רק לרגע , אני שומע קולות .
זה קורה לי ביום ובעקר
בלילות .
גשמי
נובמבר - ברכה לשדות
הטפות מלוחות
- הצנחניות בוכות ....
שבת
שלום
אשר רון