13.10.09   לא שותה  לבד  מאת אשר רון    

                             

קיבלתי  מקרייתי יקר  מייל שכותרתו  " זהירות  בהגדרות " .

( זאת ההזדמנות  להודות שאני ממעט לענות על מיילים וזאת לא מתוך זילזול או כוונה רעה ) .

ובמייל הנידון כותב הקרייתי הבוגר ממני :" בכתבה הזקן והים עשית טעות מסוכנת  :

 השוואת אחמדניג'אד להיטלר היא זילות השואה ! ....."

 

לא אכנס לניתוח פסיכולוגי של המנוול מגרמניה ולא של הנבלה מאיראן . הראשון רצה להשמיד את העם היהודי ועשה זאת והשני רוצה להשמיד את מה שנותר מהעם היהודי ואני רואה בו את אחיו התאום של היטלר .

צר לי אם פגעתי ברגשות של כותב המייל או של מי מקוראי העיתון .

 

בצי הסוחר פגשתי בימאי בשם מנדל . את שם משפחתו המדוייק אינני יודע . גם מנדל הימאי לא ידע  .  נראה שאם שימך הוא מנדל , הרי שתוכל להסתדר גם בלי שם משפחה . אחרי הכל כמה מנדלים עדיין נותרו לאחר השואה באירופה . ומי ששרד את השואה ימשיך לשרוד את היחס המשפיל של מדינת ישראל – לניצולים .

 

מנדל מהאוניות היה סיפונאי . הוא היה נשוי עם ילדים ובית בחיפה . ביתו האמיתי היתה האוניה .בנמלים שמעבר לים , היה יורד מהאוניה רק למספר שעות  לקנות מתנות לאישה והילדים .כשהגענו לנמל הבית , הוא היה מסתפק בחופשה קצרה וחוזר לאוניה . הוא היה ימאי מקצועי והגיע לתפקיד של רב מלחים . קרוא וכתוב הוא לא ידע וזה כמעט ולא הפריע לו במלוי תפקידו .

 

כאשר קיבל מכתב מהבית , היה פונה אלי בעיניים מושפלות כדי שאקריא לו את הכתוב . ביקש שאכתוב מכתב תשובה לאישתו והילדים  . ( אני מדבר על עידן המכתבים ) . מספר מילים על ההפלגה וכמה מילים חמות לאישה והילדים . ביקש שאוסיף מספר משפטים שדף הניר יראה מלא . ידע שאני כתובת לעניין הזה . היה גומל לי בחיוך אופייני של טוב לב ובכוסית ויסקי שהיינו מרימים לכבודו של נפטון . הוא אהב מאוד לשתות וימאי אמיתי לא שותה לבד . כאשר לא מצא חבר להרמת כוסית וזה קרה לעיתים בשעות הקטנות של הלילה , מה הוא היה עושה ?

הוא סיפר לי בגלוי לב : "כשלא מצליח להרדם , נותר עם זיכרונות מעצבנים , אני לוקח בקבוק ומוזג שתי כוסיות . אחת בשבילי והשניה לחבר ילדות שלא שרד את השואה . את הכוסית שלי מרוקן לגרוני ואת השניה שופך לכיור שבקבינה "

כבר אמרתי , ימאי אמיתי לא שותה לבד .

 

לשאלתי התמימה , איך זה שאינו יודע קרוא וכתוב הוא השיב לי בחיוך מר  " אושרקה ,  בזמן שילדים בני גילי הלכו לבית הספר , אני נאלצתי להתחבא ולנדוד ביערות מפני הגרמנים – ימח שמם וזיכרם  " .

 

הערה : הנ"ל סיפור אמיתי בשיבוש קל במתכוון  .

אשר  רון