אשר רון
האנדרטה
מרוב שמות , לא רואים את האנדרטה .
" ראי אדמה כי
היינו בזבזנים עד מאד " , משירו של
שאול טשרניחובסקי , חקוק בבסיס האנדרטה
וחקוק בראשינו .
בראשית שנות השבעים
, עדיין היינו משולהבים
מניצחון " מלחמת
ששת הימים " .
בדרכי מקרית-חיים לדרום הארץ , אספתי חיילת
טרמפיסטית .
התפתחה שיחה על הצבא ועל המלחמה . החיילת שתקה מספר דקות
ואמרה : " אבל בשבילי כל המלחמה הזאת
לא שווה " .
מדוע , שאלתי בתימהון . הרי היינו במצוקה נוראית ופתחנו
במלחמת אין ברירה כדי להציל את המולדת .
בינתיים החזרנו לעצמנו את ירושלים ואת
יהודה ושומרון .
גם את רמת הגולן , ממנה הופגזנו משך שנים על ידי הסורים – כבשנו באותה הזדמנות .
הכל נכון , השיבה החיילת הצעירה , " אבל אני איבדתי את
אחי במלחמה , בשבילי המלחמה הזאת לא שווה
" .
החיילת לא התאפקה ופרצה בבכי . גם מעיניי זלגו הדמעות .
שעה ארוכה שררה שתיקה ומועקה במכונית . לאחר מכן דובבתי אותה לספר על אחיה ועל
נסיבות נפילתו . " היה חייל בשריון ונפל בקרב מול הצבא המצרי במדבר סיני
" , היא אמרה .
חצינו את נחל פורה , משם עד באר שבע שררה
דממה במכונית . השנים
חלפו ואזור נחל פורה הפך לשמורת טבע .
מטיילים רבים מבקרים במאגר המים ונהנים מהפריחה .
בנסיעה דרומה , בירידה לפני בית קמה , אני נזכר בדברי החיילת .
היום גילה של אותה חיילת , נושק לשישים . גם גילי התקדם מעט
עם הזמן .
המלחמות לא פוסקות , המלחמות ממשיכות והאנדרטאות הולכות
ומתווספות , הולכות ומתרחבות .
לו יכלו האנדרטאות לדבר , לו יכלו האבנים לדבר , המילים
הראשונות שהיו אומרות :
ריבונו של
עולם - השתגעת ?
אשר רון / בחמוצקי
ערב יום הזכרון התש"ע