23.2.10 נילי
: "ארון הצעצועים שלי"
כבר סיפרתי שגרתי בחדר אחד עם הורי בבית אותו חלקנו עם עוד שתי משפחות ( משפחה בכל
חדר, עם שירותים ומטבח משותפים). לא היה הרבה מקום בחדר הזה. היו בו מיטה ( שנפתחה
בלילה לזוגית. עם כסת נוצות ענקית ללא תפרים שתי וערב, שהיה כף לקפוץ עליה), ארון
שלוש דלתות. עם ויטרינה וכמה כוסיות יין וחלקי סרוויס ששרדו את העלייה ארצה
והפצצת הבית של הורי בקריית מוצקין. שולחן זכוכית
מרובע, עם רגליים ותשתית מעץ. לא גדול. מיטת קיר(שלי),שעמדה על צידה צמודה
לקיר, ושבלילה הייתה מורדת מהקיר תוך הסטת הוילון שהסתיר אותה, והופכת למיטת
יחיד. וגולת הכותרת, עבורי - שני ארגזי תנובה שהונחו זה על גבי זה, עם הפתחים
לפנים. וילון ( מבד הוילון של מיטת הקיר) שתפרה אימי שיווה לשני ארגזי תנובה האלה
מראה מכובד יותר של "ארון צעצועים". הצעצועים היו
:1. גלגל גומי קטן ושחור שבו הייתי משחקת עם אבי בים (זורקים, והמקבל חייב
לקבל כך שהגלגל יתלבש על היד בהשחלה). 2. כדור גומי בגודל פומלה שנזרק על קיר
הבית וקפץ בחזרה. 3. בובה עם כובע אדום , שזכתה , לכן, לשם
"כלנית". וכמה בלורות ש"הרווחתי"
במשחקים עם הבנים. ההשלמות , כשקצת גדלתי,היו אלבום בולים, "זהבים" של
ממתקים שיושרו בין דפי כרכי "דבר השבוע" הכבדים, כמו גם פרחים ועלים
שיובשו שם.ויותר מאוחר גם "גוגואים" ועיגולים משוננים של קופסאות
סיגריות שהוצאו בעזרת שפשוף הקרטון על הרצפה עם פקק של בקבוק, משונן בקצותיו. זהו.
זה מה שהיה. היום כשאני רואה בתמונות וקטעי וידאו את "חנות הצעצועים"
שיש לנכדי בלוס אנג'לס, אני שמחה מצד אחד, אבל מצד שני שואלת את עצמי מה הוא
יזכור פעם? ואיך זה שהוא משחק שעות במגב רצפה או ברדיו-טייפ המסמורטט של הפועלים המקסיקניים שבנו להם שם מרפסת, ונראה
מאושר לא פחות מאשר מהצעצועים. אני- לא הרגשתי חריגה בנוף
הצעצועים הקרייתי. למישהו היה עולם צעצועים גדול יותר ?
אשמח
לשמוע. שבוע טוב. נילי דיסקין