19.3.10 נילי: "לתפוש את הרגע 2"
אני לא יודעת
כמה אנשים קוראים את מה שאני כותבת, ומהם - כמה באמת מנסים לחשוב על הדברים. אני
יודעת שני דברים.ראשית, שיש המון גולשים "דוממים" שמדי פעם מתגלים
לי , לאו דווקא מעל "גלי האתר". ו - 2. שמה שאני מטיפה לו
לפעמים - מכוון גם אלי עצמי. אני ישראלית ממוצעת. עם כל השריטות
וה"דפקים" האופייניים. היום כשנסעתי בשעת שיא הפקקים בכביש גהה מדרום
לצפון, גם לי בא לקלל, להתעצבן, ולצפצף אל אלה שמתמהמהים. אבל אני מנסה בכל כוחי
לקיים את מה שנראה לי חיים יותר טובים, אז במקום כל זה - פתחתי לרווחה את
החלונות של האוטו ו..... הרווחתי בגדול! לא חשוב שדרך של רבע שעה לקחה פי 3. היה
לי כל הזמן באוטו ריח של פרדסים שפורחים כבר, מראה של עצי שיטים שעומדים לצידי
הדרך הזאת ( רמז לשיר ופרח במישמש הבא), ריח של מעט שיחי רותם שגם הם חבויים בצידי
הכביש ובכלל - תחושת אביב באוויר. פתאום, הפקקים, האנשים המזדחלים, והדרך - לא
נראו לי יותר "בעסה". פתאום היה נעים. כל זה
- רק מלשנות סוויץ' בראש. אז אולי אם אני אגיד את זה
מספיק פעמים גם לעצמי, ולא רק אכתוב לאתר - יהיו לי יותר ויותר רגעים כאלה. כי
העניין הזה,כנראה, לא בא באופן טבעי למי שגדל בארץ הזאת ולא במקדש אושו שבפונה - הודו , וצריך "להביא
אותו" לתודעה לפעמים באופן מלאכותי. אבל הגמול - שווה את זה. זהו
להיום. שבת שלום. נילי דיסקין