4.11.09 נילי דיסקין : "המילים שהרגו".
היום - 4 לנובמבר, לפני 14 שנה נרצח יצחק
רבין. אישית בתאריך זה, הייתי בהלם. הלם שנמשך עד
29.5.96,יום הבחירות, שאז באה ההתפכחות הכואבת.הבנתי שרוב דמוקרטי ( אפילו
שלא רוב גדול, אבל אלו הכללים) - היה מוכן להחליף ראש ממשלה באמצעות רצח. לא
שציפיתי שמצביעי הימין החילוני והמשיחי יצביעו עבור פרס ( להזכירכם, אז עוד הייתה
בחירה ישירה לראשות הממשלה, ובנוסף - הצבעה למפלגה), אבל בהחלט ציפיתי, תמימה
שכמותי, שהם ישימו פתק לבן לאות מחאה על שכך לא מחליפים שלטון.העובדה שלא כך עשו,
מחשידה בעיני כל מי שאומר היום " למרות שאני במחנה האחר - אני מזועזע
מהרצח". תוצאות הבחירות לא הצביעו על שום זעזוע. ואולי אפילו נהפוך
הוא. אישית - אני מעדיפה שתיקה על פני מס שפתיים.
רבנים, אנשי דת, מנהיגים משיחיים, ולאומניים אמרו מילים שהכשירו בדיבור,
במעשה (הפגנות),בהטפה (חלקה בחדרי חדרים)ובטקסים פגאניים (פולסא דנורא) את שרץ
הרצח, ועברו בכך על הדיבר הכי חמור בעשר הדיברות. והמילים אכן הרגו.
והשיירה עברה. הממסד הדתי שמתמחה ב"לעבוד על אלוהים" כמעט כמו
שהוא מתמחה ב"לעבוד את השם" ( פאות יפהפיות במקום שער קצוץ בשל
"שער באשה ערווה" היא אחת הדוגמאות לכך) - יצאו עם הברקה
מטומטמת וקבעו את תאריך הרצח כיום מותה של רחל אמנו. בוכים על רבין
"יעני" אבל בעצם - מתאבלים על רחל. טוענים שחייבים להפריד בין האיש לבין
דרכו - כי אחרת לא יוכלו להתאבל כראוי. אבל היד המנוולת שנשלחה מהגוף
הפנאטי, ורצחה - רצחה בגלל הדרך ולא בגלל האיש! האיש שהיה טוב כשהגן בגופו
עליהם, ואיבד חברים כדי שהם יוכלו "ליהרג באהלה של תורה" וכאשר
חדל מלהיות ה"חמור" הנושא בעול עד שיבוא המשיח - לא היה בו צורך
עוד. עבדתי אז עם פנאטית כזאת שאמרה "רבין רצח את רבין" -
בתרגום חפשי "הוא אשם"...... עבדתי במשרד ממשלתי, וביום השנה לרצח -
עיקמו לי פרצופים כששמתי פינת הנצחה עם בד שחור, פוסטר, ונר נשמה בכניסה
לבניין . כאילו לא היה זה ראש הממשלה והמדינה שאלה עובדיה הרשמיים.
אני - חיה מאז בגלות
נפשית. עבורי , היה זה "קו פרשת המים" של תחושת "העם
שלי".ולתחושתי- ישנם באזור הזה כעת 3 עמים. עניין
התאריך,חנן וגדעון, אינו עניין איזוטרי. הוא עוד נדבך בקיר הלבנים אליו התנפצו
ב-4.11.95 הדמוקרטיה,החזון והערכים שעליהם נבנתה המדינה הזאת. העובדה
שדרכו של רבין הפכה כיום להיות ה"מיין-סטרים" אינה מנחמת את משפחתו או
את משפחות כל אותם שניספו בשל הסטייה מהדרך הזאת.ואינה מרגיעה. שכן - רבין
נשא עמו לא רק את תקוות היהודים, אלא גם את תקוות הערבים שסביבנו. ( מלבד הקנאים
משני הצדדים שסוחבים לכוון האבדון את כולנו כאן). ימים יגידו מה הייתה הדרך
הנכונה. ומי שיחיה בארץ הזאת כשיהיה בה שלום, ויישב תחת גפנו ותאנתו - מוטב שיזכור
שלא המשיח הביא לכך, אלא אנשים רבים וטובים משני העמים השפויים ,שיושבים בחבל ארץ
זה. רובם אלמונים, וחלקם - מוכרים, .
כמו למשל, יצחק רבין. נילי דיסקין.
נ.ב. לטענתו של חנן שיום מותה של רחל אמנו
נקבע (לפתע, לאחרונה) יום לפני התאריך העברי של רצח רבין, קשה להאמין עד כמה
יכולים חסידי המגזר הדתי להיות תמימים!..........ולחשוב שייקבעו שני תאריכי אבל
לאומי עוקבים....