5.4.10 נילי דיסקין: "אל יהי חלקי עמכם - אנשי ריב ומדון"
כשמזדקנים, אם מצליחים לראות את החיים ואת העולם קצת "מהצד", חלק מהדברים
שעבורם "רצנו", טרחנו, התעצבנו, לחמנו, וכו' וכו' נראים
קצת מגוחכים. אצלי זו הייתה קניית בגדים ב"אטרף" או
כעס על אנשים "אגואיסטים"
שדואגים רק לעצמם ומזיקים או מלכלכים, או מתעלמים מהעובדה שסביבם יש עוד
אנשים. אצל מישהו אחר - אלו היו דברים אחרים. ( אצל משה ברק למשל, העובדה שהמרוקאים
בארץ מאושרים שבישראל שלהם הם יכולים לחבוש תרבושים אדומים, דבר שנאסר עליהם
בחוק אנטישמי במולדתם היא לצנינים ,כי לא הם לא דבקים בעבר אחד לאחד) - אז אפשר גם
,כשמזדקנים - לפתוח קצת את הראש. אתמול עליתי לבית הקברות בקריית -שאול ( אמי
נפטרה בערב החג השני של פסח) וכשאתה רואה את כל בני האדם "שווים"
בעצם העובדה שהם
מתים - אתה לומד, אם אתה פתוח ללמידה, עוד קצת צניעות. לצד
מצבות 5 מחללי האולימפיאדה במינכן, קבור שמעיה אנג'ל , ועל קברו חרט
מי שחרט חלק מקינת דוד על יהונתן ( על המצבה, למעלה, בנפרד כתוב " מנשרים
קלו מאריות גברו") ואתה עובר, ורואה עוד שמות של "ידועים", פחות או
יותר. נכון שהמשפחות מנסות לייחד את יקיריהן, מי במצבה גדולה או
שחורה יותר, עם שיש יקר יותר, ומי בכיתוב אותו בחר בתשומת לב. אבל, ב"תכלס"
- כולם שם מתים. ואין כל כך הבדל הנראה לעין בין עבריין, שלא לומר פושע מטיל אימה , לבין כל בן-אנוש אחר. הכל
בעיני המתבונן. בפעם הראשונה אחרי 20 שנה , ראיתי פתאום שיש שם גם עצי זית
שעומדים כרגע בפריחתם, ועצי איזדרכת
שפורחים כרגע בסגול מבושם. לא שזה לא היה שם קודם. אבל
אני, כנראה, לא הייתי פתוחה מספיק כדי לראות. האם לא כך הדבר בכל דקה
ודקה מחיינו כאן? ( כאן= על פני האדמה הזאת).שמעתי אתמול ברדיו מישהי מספרת על חג
פריחת הדובדבן שנמשך חודש תמים ביפן ( כי גם עלי כותרת מפרחים שקמלו הנישאים
ברוח על פני נהרות או רחובות - נחשבים שם למראה יפה) וכששואלים זר, תייר, שנוסע
ברכבת מה הוא רואה מהחלון? הוא מתאר את עליבות הפרברים ואזורי התעשיה,
ואילו כששואלים יפני את אותה שאלה - הוא רואה בחוץ רק את פריחת הדובדבן
בהמוניה. באיחור מה, אני משתדלת היום לראות רק את פריחת הדובדבן. ותודה לדבורה
אשוח, ששלחה לאתר, פשוטו כמשמעו, את פריחת הדובדבן של דדה ז"ל, וכך בחרה לחגוג את
חייו, למרות שאני בטוחה שמותו מכאיב לה מאד. חג שמח. נילי.