8.4.10 מאת נילי דיסקין "הלילך כמשל"
כפי שכבר כתבתי פעם, מנהג יש עימי, שכל יום שישי ,בבוקר,אני פותחת ב"מישמש"
ומקשיבה(היום זה קרה ביום חמישי. אבל זה לבטח יימשך גם מחר). בעיקר לשירים,
מפני שאוזני לא חונכו מספיק לשמיעת מוסיקה קלאסית ( זה נמצא אצלי ב"עוד יבוא"
כי אני מאמינה שלעולם לא מאוחר מדי להגשים חלומות. גם
קטנים). לצורך הפינה
שלי, אני שולחת לגייזי שמות של שירים, ובמידת האפשר
צילומי הפרחים שעליהם נכתב השיר - מגלריית הצילומים של הגולשים. גייזי
- מתעלה מעל הכתוב, ותמיד מוצא עוד צילומים, ועוד ביצועים של השירים. אני מאזינה להם
בהנאה. הבוקר - הקשבתי ל-3 הביצועים של השיר "פרח הלילך" שאת מילותיו
כתב אורי אסף ( משום מה כותבי המילים הנפלאות של השירים, נשארים די אלמונים, מלבד כמה
שבולטים) והמנגינה של נורית הירש. מה שבלט לי לעין, הייתה העובדה שגם
אצל אריק אינשטיין וגם אצל מוטי נוטע, לא הופיע
בקליפ , אפילו פרח לילך אחד לרפואה....
( חווה
אלברשטיין שרה בהופעה , ללא קליפ). היו שם המון פרחים, צמחים ונופים
ישראליים - ואף לילך אחד! נזכרתי באמי שהיתה
מספרת בגעגועים על פרחי הלילך וריחם המשכר כפי שחוותה בפולניה , בעיר הולדתה
(סטרי) , והתחברו לי - משמעות ה"לילך"
כגעגועים למה שהיה ואיננו, והסימליות
של הפרח הזה שאינו בהכרח ישראלי - אבל נושא בתוכו, כנראה, חלק גדול מילדותם
של היהודים שהקימו את הארץ הזאת מעפרה, ובנו לנו כאן מדינה להתפאר ( כן, כן, גם
אני מקטרת על מה שקורה בה היום, ויחד עם זאת - כמה מפואר הנס של התקומה). גם הדור
השני של העולים , כנראה בעיקר מאירופה, גדל על זכרון
הפרח הזה,אבל כשהיה צריך לביים קליפ - לא נמצא אפילו נציג פרחוני אחד שלו
שילווה את השיר. במחשבה שניה,
זה לא באמת חשוב. הלילך הוא משל לדברים שעוברים ללא מילים. בתחושות.
כשבני אדם
מתחברים ביניהם. החיבור הזה יפה כמו הפרח, וכמוהו נושא ניחוח עדין שקשה
לתארו במילים.
שבת שלום. נילי דיסקין. >> הלילך