9.11.09 נילי
"להיות קרייתי"(מקריית
-חיים)
כשאומרים שהגמל לא רואה את הדבשת של עצמו.
מתכוונים לשלילה. אבל יש גם הצד החיובי של העניין. כשאתה גדל עם חינוך נכון,
ונהיה לאזרח מועיל , ו"מותח" את עשייתך למען הכלל עד כמה שאפשר - הרי
שאם גדלת בקריית-חיים של אז, אתה פשוט לא מודע לזה, ונראה לך שכך בנוי העולם. רק
כשמישהו מבחוץ מפנה את תשומת לבך לעניין, אתה מבין,שוב, בפעם המי יודע כמה, שקריית
-חיים היתה יצור, או בעצם יצירה, מיוחדת, שלא רבים
היו כמותה, וכך זה עד היום. אני נזכרת איך הלכתי עם תינוקת
בת שנה על הכתפיים לאסיפת תמיכה במישהו שרץ לכנסת ( לא חשוב מי. ההשתתפות
והמעורבות הן העיקר), ואיך כל חיי, גידלתי לבד 3 ילדים, במצב כלכלי לא פשוט,
עם עבודה קשה ותובענית, ותמיד, אבל ממש תמיד עשיתי "עוד משהו" לטובת
הכלל.וכשקרה משהו בסביבה הקרובה ( חתול שנדרס, צינור מים שהתפוצץ וכיוצא באלה
דברים ) הייתי זאת תמיד אני שעשיתי מעשה,ו"לקחתי את העניינים
לידיים", כששאר השכנים "משתתפים רגשית" ..... מרחוק יותר.
חשבתי ברוב השנים שאולי אני סתם טרחנית שמתערבת בכל דבר. אני מתחילה להבין לאט לאט, שאולי הייתי קשה מדי עם עצמי. ואולי החינוך הקרייתי "עושה אנשים" איכפתיים,
שרואים את עצמם אחראים לא רק למשפחתם, ביתם והחברים הקרובים, אלא לכלל הקהילה
הסובבת. "כל ישראל חברים" אינו רק נחלת הקהילות
הדתיות ( שם זה קיים לצד השלכות פחות סימפטיות של המעורבות
הזאת). גם מה שמנהל "חמת" קורא לו "בני
קריית חיים" - ספגו את ה"דשן" הנכון, והם מפרים כל קרקע אליה הגיעו
במהלך חייהם כאן. אז אולי "שוויץ" זו לא מעלה כל כך
נאה, אבל גאוות יחידה - כן! שבוע טוב.
נילי דיסקין.
גייזי :מצאתי במקום אחר שאלי סט אמר >" מאז שאני זוכר את עצמי רציתי
להיות "קרייתי". ....