22.3.10 נילי דיסקין : "שאלה לא לגיטימית" (הקיבוצים)
רציתי למחות על חישובי הכדאיות של הקיבוצים, ועל
עצם השאלה אם היה כדאי להקים קיבוצים. זוהי שאלה של המאה ה-21 שכולה מטריאליזם דורסני.
לפני מאה שנים לא שאלו את השאלה הזאת. ואילו כל אחד היה שואל את עצמו אם כדאי לו,
לא רק שלא היו קיבוצים, אלא לא הייתה גם מדינת ישראל, ומי יודע כמה היה היום נשאר
מהעם היהודי. השאלה לא הוגנת לדעתי, ומוטב לה שלא תישאל כלל. אף אחד לא מנע מאנשי
הקשת המזרחית להצטרף לקיבוצים. חלקם אכן עשו זאת. מהגרים בכל העולם לא
מחכים שהמדינה הקולטת תתן להם. הם עובדים קשה, ויודעים
שרק הדור הבא שלהם, או אפילו זה שאחריו יאכל את הפירות.וכאן הקיבוצים חלקו
את המעט שהיה להם עם מהגרים ופליטים שיודעים להכיר על כך תודה עד היום. הקשקשנים
ששואלים את השאלה הזאת אינם אלה. זה כל כך מקומם שאין לי בכלל מילים לבטא את
הכעס שלי. יכולתי להאריך ולפרט, אבל כשאנשים ויתרו על עתידם האישי, סיכנו את
בריאותם וחייהם כדי להקים קיבוצים במקום שהיה צריך - אף אחד מהם לא שאל אם זה
כדאי, ואף אחד מאלה שלא הצטרפו- לא ממש קינא בהם. לדעתי זו חוצפה מאין כמוה בכלל
לשאול את השאלה הזאת.מחר יקום מישהו ויעשה חישוב כלכלי לשאלה "אם כדאי כן או
לא - לשרת בצ.ה.ל. כל אחד בחר את דרכו. מי שבחירתו
הייתה מונעת משיקולי כדאיות - והתבדה. עדיף שיסתום את הפה. סליחה על החריפות. זה
עוד ממותן לעומת מה שאני מרגישה. שבוע טוב. נילי דיסקין.
ביקור ועדת פיל לחלוקת הארץ:
אחת מנקודות הביקור של הועדה היה מצפה רביבים. נציג גואטמלה מתאר
נאמנה את הביקור ומספר על תחושת הפתעה גמורה ("מובטחני כי פנינו שיקפו את
רגשי פליאתנו"). החלוצים מצמידים להם דוברי שפתם ומתגאים בבריכת הזפת המלאה
מים ובחקלאות שמצליחה בכל-זאת לגדול במדבר, גם אם עדיין
איננה כלכלית. כשהגיעה הועדה אל חלקת
סייפנים (גלדיולות) רבתה עוד יותר ההפתעה. פרחים בנגב? לא ייתכן! השופט השוודי סנדסטרום, יו"ר הועדה, סבור כי היהודים 'עובדים' עליו.
"לא ייתכן שזה גדל כאן. בטח הם הביאו את הצמחים לפני שבוע משדה באזור תל-אביב
ושתלו אותם כאן". הוא ניגש אל הצמחים, מתכופף ומנסה לעוקרם. כמובן שאינו
מצליח. סנדסטרום מבין עד כמה חבורת הצעירים היהודים
מצליחים בהפרחת המדבר. כשהם מגיעים לנירעם מראה אחד
מנציגי הועדה את הפרח לקיבוצניק המקומי ואומר לו: זה
ייִתֵן לכם את הנגב.
חברי הועדה, בניגוד לפרמטר הנושן, מחליטים על נגב יהודי.
ברור שעתידו של הנגב בטוח יותר וורוד יותר בידיים יהודיות. הם עוד יפתחוהו
ויישבוהו. השגשוג הכלכלי יהיה טוב לכולם.
כך חבורה צעירה של בחורים הוזים, חולמים ועקשנים
משפיעה בצורה בולטת על עתידו של הנגב להיות בידי המדינה היהודית .