23.3.10 נילי דיסקין : "להתרגש מכביש"
הי עמנואל.
למרות שלפי הגדרתך אני "מודל" - 42, עברתי חוויות דומות
לשלך. הייתי נוסעת בשבתות עם אבי על האופניים לחוף גליה. כשישבתי על הרמה של
האופניים, הרווחים בכביש שהיה מורכב מלוחות בטון ( שהושארו כנראה כדי
לאפשר התכווצות והתרחבות בחורף ובקיץ) ובכן הרווחים האלה נחוו כמשהו לא נעים, שכאב
בטוסיק. מי שיער אז, שפעם אני אתרגש למראה הכביש הזה בתמונות...... גב- ים רק
נבנתה אז, אבל בזמני כבר היה שם יותר ירק. אחד הדברים המדהימים הוא שכילדים
הסתובבנו עירומים. אני הייתי נכנסת עם אבי לגרדרובה של הגברים עד גיל
10-11 אני יכולה היום רק לתאר לעצמי במבוכה איך "חגגו" עלי
הפדופילים הסמויים שם........ אפילו האוטובוס המקרטע של אז ( מספר 14 נסע גם
למוצקין?) נראה היום צבוע בוורוד של
נוסטלגיה. והעיקר - החולות! לבנים, נקיים, כמו שאלוהים ברא....... ברור לי שחווית
הים של ילדינו ונכדינו - מסודרת יותר, משודרגת מבחינה טכנית, וכיפית. אבל מי ידמה
לנו אז! הילדה על הנדנדה ( יכולתי להיות אני. היא ממש דומה לי בילדותי) נהנית מאד
דווקא מפני שלא בכל פינה היו מתקני שעשועים. אז - יצרנו לנו את
הצעצועים בעצמנו ( גרתי על גבול קריית מוצקין, והיתה שם מתפרה בריטית. אספנו את הקרטונים החרוטיים שהם זרקו כשנגמרו החוטים שהיו מלופפים עליהם - ומזה
יצרנו צעצועים. שלא לדבר על הטיירות מה"בוסים" - קני הבמבוק ליד הפוארה. אני לא בטוחה שדור הנכדים על שפע צעצועיהם, מתקניהם,
נתיבי התחבורה המשודרגים שלהם, והמכוניות לכל משפחה - מאושרים יותר.לא שאפשר
להזיז גלגלים לאחור, אבל היה יפה לא? ביי. נילי.
בכביש לחוף גליה