1) טוהר הנשק ותוצאותיו - מארב במערה
(מרדפים בביקעה 1969)
מספרו של אל"מ מזיאד עבאס"נער הפלא"
המסוקים המריאו אל מבואות כפר בני פאדל, החיילים התחלקו לחוליות, ובזהירות רבה סרקו את השטח הסלעי,
בפתח אחת המערות ישבה בדווית, אישה זקנה ולצדה
תינוק אשר החלה להניקו, ולידה שכב ילד כבן שש על
דרגש עץ מזוהם, האישה שלחה מבטים לעבר
החיילים, שהתקרבו למערה, והמשיכה להניק את התינוק.
ראית אנשים בסביבה? שאל אותה אחד
החיילים, אולם היא הנידה את ראשה בשלילה והכוח המשיך בדרכו.
לפתע נשמעה התפוצצות של רימון יד
מכיוון המערה, אחריה התפוצץ רימון שני, ונורו צרורות קצרים של
רובי סער אוטומטיים, סמוך לפתח המערה נראו מספר
מחבלים עם בגדי חאקי, שירו אל החיילים בגבם.
נהרגו 3 קצינים.הכוח חזר והסתער עליהם והרג שבעה
מחבלים.
קמה צעקה בציבור ובמטכ"ל סביב
הצורך, שהמפקדים תמיד בראש הלוחמים, אבל רפול שהיה אז קצ"חר
ואלוף הפיקוד אז, היה רחבעם זאבי ז"ל
התחבטו מאד בשאלת מיקומו של המפקד בכוח.
אבל תמיד בצה"ל המפקד בראש
המסתערים. מזיאד
2) טוהר הנשק .מספרו של אל"מ מזיאד עבאס"נער הפלא"
צה"ל לא הורג מחבל שמרים
ידיים...
כשהייתי מושאל מצה"ל למשרד
הביטחון ( הייתי מפקד גדוד בגזרת ים המלח ..)
בפעולות כראמה
חיילי צה"ל נכנסו לקרב נגד חיילי הלגיון הירדני, וזו הייתה התראה למלך חוסין,
מה עלול להיות בעתיד. בספטמבר 1970 החל חוסין בפעולת טיהור גדולה מהצד שלנו מערבית
לים המלח, יכולנו להבחין בתפנית אשר קרתה. תמיכת ירדנים במחבלים הפכה כמה אזורים
בירדן לאזורי ספר, שהופגזו ע"י צה"ל, כתגובה על פעולות המחבלים נגדנו-
ובזה החל ספטמבר השחור.
המלך החליט לנתק את עצמו מהמחבלים
ולחסל את מאחזי הטרור הפלסטיני בירדן. בספטמבר 1970 החל חוסין בפעולת הטיהור
הגדולה. מן המוצבים בבקעת הירדן יכולנו להבחין במתרחש. צבא ירדן דחק במחבלים
מהכיוון המזרחי, המחבלים העדיפו להימלט לכיוון שלנו, נטלו על עצמם סיכון ונמלטו
בכיוון המוצבים שלנו לאורך כל הבקעה ועד ים המלח.
קבלנו הוראות, שלא לפגוע בהם,
כשמסגירים את עצמם אלינו, לתת להם מים ולהעבירם למכלאות באזור שכם.
כשנשאלו המחבלים מדוע הם בורחים
אלינו, תשובתם הייתה, אנחנו יודעים, שצה"ל לא פוגע במחבלים אשר מרימים ידיים.
המחבלים סיפרו, שחיילי הלגיון הרגו את נשותיהם וילדיהם עם גרזנים, ואמרו כאן
בישראל תשלחו אותנו לבית הסוהר, נאכל שלוש ארוחות מסודרות ונלמד מקצוע, והחשוב
הוא, שאתם משאירים אותנו בחיים, כי ידענו, שאינכם הורגים מחבלים, שמרימים ידיים.
הגדוד שלי ישב באזור נאות הכיכר וגזרת
ים המלח, המחבלים היו מגיעים בטורים ארוכים עם לשון בחוץ מהיובש והחום, הניפו גופיות
לבנות על מקל והתקדמו אלינו כרעו ברך ובקשו מקלט.
אנחנו נתנו להם מזון ודאגנו להעבירם
למכלאות בשכם,
וזו גדולתו של צה"ל ועוצמתו
בטוהר נשק חייליו ומפקדיו. מזיאד