1.11.09 משה ברק
את שיבת ציון עם כל מוסריותה וצדקתה, לא
היינו מצליחים לממש אלמלא ההתקשרות המתוחכמת לקיסרות הבריטית שהחליטה מתוך
חישובי כדאיות לכפות על פלשתינא משני עברי הירדן,
את הצביון היהודי. פרטים בכתבה "בריטניה ומדינת היהודים"
שבת שלום
משה
"בריטניה ומדינת היהודים"
בלא בריטניה לא הייתה קמה המדינה
הרהורי 2 בנובמבר - יום הצהרת בלפור
זוכרים?!
בריטניה התחיבה להקים בית לאומי ליהודים, בסברה שזה כדאי לקיסרות גם מבחינה
מוסרית. ישות זו סתרה את המציאות הלאומית והדתית בארץ. הגם שאוכלוסיה היתה דלילה.היא היתה ערבית
בלאומיותה ושפתה. ליהודים הייתה מטרה, לשוב למולדת בה נולד עמם, ולעצב בדמותם, חלק
זעיר מהמזרח התיכון, שהיא שולי במרחב שהערבים כבשו, אך כך יפתור המערב מוסרית את
בעיית היהודים שיצר, מבלי לפגוע ב- 98% הנותרים. גדולי אנשי הרוח נלהבו.
איזוני כוח
פיצלו את המזרח העותומני.למדינות עצמאיות ערביות שכיסו
את השטח הענק, נותרה רק פלשתינה שהייתה 1%
מהשטח, אותה רצו היהודים כמולדת בניגוד לתושבים הערבים המעטים החיים בה,
שרצו עוד מדינה ערבית
בארץ חיו רק כמה עשרות אלפים יהודים.
הגדלת הישוב הייתה חסרת סיכוי, כי גם לאלפים המעטים מהעלייה הראשונה והשנייה,
התנגדו הערביים. 500 מוכתרים חתמו בתזכיר לממשל העותומני
שעליית היהודים היא סכנה לעתיד הארץ. לכן
לא חתרה ההנהלה הציונית, ל"עצמאות ארץ ישראל" כשם שקרה באזור
שנכבש על ידי מדינות המערב מידי העותומנים. כי לו זכתה
אז הארץ לעצמאות, "כארץ של תושביה", היה ברור שזו הייתה עוד מדינה ערבית
ההנהגה
הציונית ווייצמן בראשה, הבינה ש"הקמת מולדת ליהודים" לא תשכנע מדינאים,
שיתנו בעלות לאומית על ארץ רק ללאום הגר
בה. לכן חייבים היהודים למהר להגר אליה. נכונות לקלוט הגירה, קיימת כל עוד מדובר
במהגרים איכותיים מועטים, המוכנים להיבלע ברוב המקומי. בהיסטוריה לא ידוע מקרה בו
עם קטן קיבל כניסת זרים, שחתרו לרוב ולהשלטת תרבותם ולשונם בארצו. רק מעצמות יכלו
להעביר עם. ארה"ב וקנדה היו לאנגליות חרף התנגדות הילידים. בריה"מ סילקה
את הטטרים בכוח מאירופה לאסיה. במעצמות לא העזו לנזוף.
מדינה קטנה במקומן היתה משלמת ביוקר על כך. הציונות
הבינה, שאכלוס ארץ ישראל ביהודים, יוכל להתבצע רק תחת מטריה של מעצמת. מכאן פתרונו
הגאוני של וייצמן לתמוך במסירת הארץ כמנדט ל-30 שנה לקיסרות בריטניה שמשלה על
ששית, מהעולם, שבלפור התחייב בשמה, להחזיק "שערים פתוחים" לארץ עבור המהגרים היהודים,
אפילו בכוח הזרוע למול התנגדות הערבים.
מסתבר
שבריטניה לא הייתה אויב, אלא בן ברית שאנו הזמנו לשלוט ומעצמה שהעניקה 30 שנות
כניסת יהודים, פחות או יותר בבטחה ושבחרה
ביהודי הרברט סמואל כנציב עליון, כעדות לכוונתה. העולם ראה זאת כהליך חוקי
ומוסרי
מובן שערביי
הארץ והארצות השכנות, התנגדו בכל עוצמתם לישות לאומית יהודית, אפילו בחלק קטן שכזה
של המזרח הערבי. לכן פנו למאבק מזוין,.החל ברציחת יהודים ללא הבחנה, להפחדת
היושבים בארץ, ואלה שעמדו לעלות כך רצו לגרום לבריטניה לסגת מהצהרת בלפור. ממשלת
המנדט הגיבה בתוקף, בנשק, וסבלה אבדות בעת שדיכאה אותם, בתוך ימים או שבועות
ב-1920, 1921 רק כך הצליח המנדט לשמור שערים פתוחים "ליהודים השבים
למולדתם".
המכה לעליה,
באה דווקא מצד היהודים, שבניגוד לצפי לא באו. האלפים המועטים ב"העליה
השלישית", היו אך שוליים בהגירה היהודים לאמריקה. הרברט סמואל אוכזב מכך שלא
עלו אלפים, כפי שהבטיח וויצמן, שנדהם וצעק "עם ישראל – אייכה?!". מחדל
יהודי זה מול הלחץ הערבי, "עזר" לבריטניה "לא לפגוע במקומיים"
ככתוב בהצהרת בלפור. כמסקנה הפקיעו מהר את עבר הירדן המזרחי, כ-70% מהשטח שנועד
לבית הלאומי היהודי, לטובת עם ערבי חדש שיצרו. יש מאין. הציונות אף התקשתה לגייס
הון לביסוס מעט העולים שבכל זאת באו. גם זה סייע למנדט "לגלות הבנה"
לערבים ולקבוע מכסות כניסה ליהודים, לפי "יכולת הקליטה של הארץ", על ידי
תעודות כניסה לארץ שנקראו "סרטיפיקטים".
את
בעיית התעסוקה בעליה השלישית פתרה דווקא ממשלת המנדט בסלילת כבישים בהתאם
לחובתה. לתימהוננו הדהימה הסלילה בהיקפה.. אדוין בנו של
הרברט סמואל מגלה, כי אביו ברגישותו כיהודי, רצה לעזור לחלוצים הציונים ממצוקתם, וברוב
כישרון ולחץ השיג בדחיפות תקציבים מלונדון, בטיעון ההגיוני שהכבישים גם ישפרו את
איכות החיים ויספקו עבודה גם לערבים. אך עד היום אנו שרים על העלילה המפוארת של
"גדוד העבודה" הציוני החלוצי, מחנות אוהלי הסוללים, תוך התעלמות מהעובדה
שזו לא הייתה יוזמה ציונית, אלא תרומה נוספת של הקיסרות הבריטית לשיבת
ציון.
לאלה
"שלמדו" על בריטניה כ"אויב הציונות" נספר, שהיא החזיקה את
שערי הארץ פתוחים פחות או יותר, חרף התנגדות הערבים, שלחצו בכל הזירות. המעטים
שעלו, הגדילו בכל זאת את הישוב שהגיע ל-200.000 יהודים ב-.1929. לאור זה חוללו הערבים "מאורעות" בהם
רצחו גם נשים וטף, כדי לגרום לממשלה לסגת מהציונות. אך היא דווקא הקימה "משטרת
ישובים עבריים", להגנה עליהם, לוחמים יהודים בפיקוד בריטי, ללא משטרה
מקבילה כזו לכפרים הערבים
דיכוי המאורעות
חייב כוח רב וקורבנות. הבריטים הבינו, שיש להתחשב בדרישות הערבים, שרצחנותם גונתה.. אך
כמו בפוליטיקה, מינו הבריטים ועדות מלכותיות לתכנון "עתיד הארץ" בזו אחר
זו לקחו אלה את היש הדמוגרפי כבסיס לפתרון. זה לא הותיר סיכוי לשיבת ציון, שהחלה
עם 7%, ובנתה על עליה מתמדת שתאכלס את הארץ ביהודים.
בינתים התעצמה המפלגה
הנאצית בגרמניה והיטלר עלה לשלטון. יהודים חזו את הצפוי
תחת שלטונו ובהמוניהם יצאו מגרמניה, גם בסיוע הנאצים, ששמחו להיפטר מהם, רובם עלו
ארצה והיהודים הפכו לרבע מהאוכלוסים. הערבים הבינו, כי בקצב זה תישמט הארץ
מידיהם, והחלו ב-1936 ב"מאורעות
תרצ"ו-תרצ"ט", מלחמת גרילה לה קראו "המרד הערבי". אלפי
לוחמים מזוינים, שקראנו להם "כנופיות", שלחמו במטרה לשים קץ לשיבת ציון.
בכתובים דיווחנו הרבה על התגוננותנו שעלתה במאות קרבנות בישובינו.
נכון שהתגוננו והחזקנו מעמד. אך את המלחמה בערבים בצעו המשטרה והצבא הבריטים
באלפיהם, בהרי יהודה ושומרון, שם הופלו כמה ממטוסיהם. הכנופיות רצחו
בתרצ"ו-צ"ט, כ-400 יהודים אזרחים,.בתגובה, דן המנדט למות כ-150 ערבים,
בהם 40 שנתלו בפועל. האם אפשר לקרוא לבריטניה "אויב הציונות", כשהיא
הקריבה ארבע שנות קרבות אכזריים, וכ-200 נופלים בדיכוי
המרד בו הרגו 5000 ערביים ו-15000 פצועים.
למזלזלים
בתרומת בריטניה להקמת המדינה, נזכיר שהיא הביאה את המפקד האגדי צ'רלס ווינגייט
שהקים את "פלוגות הלילה המיוחדות" העבריות. עוד "תרומה"
שניתנה רק ליהודים, שתרמה לדיכוי המרד ולתגבור יכולת "ההגנה". זו
בריטניה שהביאה את המומחה הצבאי טיגרט, שבהמלצתו בנתה רשת
מדהימה של משטרות מבוצרות כנגד הכנופיות, לצד "גדר הצפון" שהוקמה
למניעת חדירת כנופיות מלבנון לארץ. ארבע שנות מלחמה של בריטניה להגנה על שיבת
ציון.
לומר
על בריטניה שהיא בגדה בתפקידה, זו עלילה וכפיות טובה של הישוב הציוני בארץ.
"המרד
הערבי", חשף ישות ערבית נחושה בשלילת ישות יהודית-עברית, אפילו על חלק
מהארץ.. הבריטים היו חייבים לשקול מאזן זה בין הערבים ליהודים, להם התחייבו לעזור
בהקמת בית לאומי, שכל מדינות הערביות מתנגדות לו. כל ממשלה בעולם הייתה עושה
כך, לאחר מלחמה כה קשה. (כפי שעושה אפילו ממשלת ישראל כיום בדיון על השטחים).
לבריטים הסתבר כי המשך העלייה יסחוף לעוד מלחמה בערבים.
"ועדות מלכותיות" הציעו פשרה של דו-קיום בין שלושת רבעי האוכלוסייה
הערבית לרבע היהודי, בהנצחתו כמיעוט תוך סיום העליה.
לבריטים נמאס לעמוד במלחמה נגד כל העולם הערבי. ב"ספר לבן" הקפיאו את
חלקם במימוש הציונות, הגבילו את העלייה להנצחת הישוב כמיעוט.. הערבים זכו בניצחון
חלקי, שלא סיפק אותם. הם רצו את הארץ כולה.. הישוב היהודי יצא במאבק נגד
"הספר הלבן" ודרש להמשיך להחזיק ליהודים "שערים פתוחים".
מעולם לא
שאלנו, מדוע בריטניה מחויבת ל"בית לאומי יהודי". הצהרת בלפור הייתה צעד
פוליטי לצרכיה של הקיסרות ערב מותה, שהיה גם מחווה נפלא לעם היהודי. בריטניה פעלה
בנחישות 20 שנה, אך שלא באשמתה.היא אולצה למצוא פשרה, שיכפו על שני הצדדים שהתנגדו
לה. הערבים בכל זאת חדלו להלחם, כי פרצה מלחמת העולם.השנייה, אך
אך הישוב היהודי הנסער יצא במאבק
ציבורי, ובהפגנות נגד הספר הלבן, ל"שערים פתוחים" לעולים יהודים,
"ההגנה" אף
הגבירה את העלאת היהודים מאחרי גב
השלטונות.
בשלב זה פרץ
"המרד" היהודי של ארגוני הפורשים אצ"ל ולח"י. הם טענו ש"הבריטים
בגדו, ולכן יש לגרש אותם מן הארץ". בריטניה ניסתה לכפות את "הספר
הלבן" ולחסום באוניותיה את כניסת היהודים. הפורשים קיימו מלחמת גרילה, כשלמשך
שנה גם "ההגנה" ניסתה להשתתף בכך. הפורשים לא הצליחו לגרש את הבריטים,
שנותרו למזלנו כמטריה 30 במקום 20 שנה. 10 שנים נוספות, בהן עלה בידינו להגדיל את
הישוב, לכדי שליש מהאוכלוסייה. תוספת שחיזקה את יכולת עמידתנו, וזמן להתכונן
צבאית, לעימות צפוי.עם הערבים
; הימין
בארץ מאדיר את דימויו בטיעון שגרש את האנגלים מהארץ, בשטיפת מוח עקבית, עד
שה"גירוש" התקבל כעובדה, ללא עוררין. בשל יחסי הכוחות הפוליטיים
ו"אחדות האומה" זכה "הגירוש" גם בגושפנקה של המדינה שהכירה
בארגוני הפורשים כלוחמים להקמתה, שזכו בציונים אינספור בשמות רחובות, ללא קשר
לעוצמת מעשיהם לחיוניותם.נוצר חוסר יחס משווע בין ממדי ההנצחה ברחובות על שם
לוחמי" ההגנה" שמנו פי עשר מלוחמי האצ"ל והלח"י.
כי העובדה
היא שהבריטים לא גורשו מהארץ. הם החליטו לצאת, לפי שיקוליהם כחלק מפירוק
הקיסרות שלהם, בתום 30 שנות המנדט שנקבעו לה. אגב כך הם עשו זאת לאחר פינוי הודו
שהייתה פי 200 בערך גדולה מישראל. אצ"ל ולח"י החליטו "לגרש"
אותם כבר בסוף 1939. למזלנו זה לא קרה וזכינו בעוד 10 שנים לתגבור היישוב בארץ
בעולים חדשים, שהגיעו חרף סייגי הבריטים ומאבקם כנגד העלייה. כך הגענו תחת המטריה
הבריטית לשליש אוכלוסין יהודי.
האו"ם
החליט על חלוקת הארץ לשתי מדינות, ובריטים עזבו. אך הערבים החליטו לא לוותר,
ולקיים את הארץ בשלמותה בשלטון רוב תושביה, שהיו ערבים כמובן. לכן פתחו במלחמה.
תחילה ערביי הארץ ואחר כך שבעה צבאות של המדינות הערבית השכנות. אך כאן הסתבר,
שמשך הזמן שהעניק לנו המנדט הבריטי, אפשר לנו לגדול ולהתחמש ולצאת מנצחים במלחמה
זאת.בריטניה הגדולה עשתה זאת. זו הייתה המחווה האנושית האחרונה שאימפריה זאת
מימשה. השבת העם היהודי לארצו. תודה לך בריטניה.
מבין מאות העמים שהוגלו בתולדות
העולם, זהו העם היחיד ששב למולדתו לאחר אלפי שנים ויצר בה רוב שולט בארץ בלאומיותו
ותרבותו.
בריטניה
הגדולה עשתה זאת. זו הייתה המחווה האנושית האחרונה שאימפריה זאת מימשה.בערוב ימיה - השבת העם היהודי לארצו.
תודה לך
בריטניה.