27.12.09 גייזי : גילוי לב –למה אני מתרגש לפגוש את
שמחה זקס.
עוד בנעורינו התקנאנו
ב"גדולים" בני הקריה הבוגרים שהשתתפו במאבק על הקמת המדינה הם היו מגש
הכסף...
היו שובבים גדולים ביניהם , אבל בזכותם קמה המדינה על רגליה. כשאני פוגש את
בת דודי זהבה ונדרהורן ,או את זהבה שיינפלד,
רפי טריפון, בני נחשון,את ארתור שביט ואחרים חלקם בני
כתתו של אחי דוביק ז"ל, אני חש אהבה גדולה לאנשים האלו.
שמחה זקס , לבד מכך שהוא אדם יקר
,נעים הליכות וחברותי, מזכיר לי את הסיפור הבא : כשאחי דוביק
, לוחם בגדוד השלישי של הפלמ"ח נפל בקרב, ב-8 באפריל 1948 ,באו כמה מחבריו אל
ביתנו לניחום אבלים, ביניהם היה בחור בשם אליעזר שיפמן,
הם שהו כמה שעות וחזרו לבסיסם בדפנה. בראש פינה הורידו אותם מן האוטו וצרפו אותם
ליחידה שעמדה להתקיף את מצודת נבי יושע ,בהתקפה שנכשלה וגבתה 28
חללים. אליעזר שיפמן , חברו של אחי נפצע קשה. לימים הוא
סיפר: נפצעתי בלי יכולת להתרומם, מסביבי שכבו פצועים והרוגים, שרידי היחידה נסוגו
לנקודת
הריכוז . כשהגיעו אלי החובשים הוא מספר, הוא שמע שהם אומרים, "במילא
לא יחיה נעזור קודם למי שיש לו סיכוי".
השלמתי עם גורלי שלא אצא מכאן. לפתע משום מקום בא אלי מלאך, לוחם שסעד אותי
תמך בי ושכנע אותי לא לוותר על החיים לקום ולהגיע לנקודת הריכוז, הוא נטע בי כוחות
שלא ידעתי עליהם ובזכותו אני חי . האיש היקר הזה היה שמחה זקס. ובכל עת שאני פוגש
אותו, כמו בערב ביק כשעמד על הבמה מאחורי מצלמת הוידאו, אני חש אהבה גדולה אליו.
גייזי.