23.3.10 (שם המחבר שמור במערכת)
ליצמן אתה לא יחזקאל. אבל בלעם רוכב על הגב שלך. יש חמורים
ויש צבועים. צבוע חי מהמת.
יש אריות ויש גורים זורעי מגור. גורו נוהג בצבוע שמשבש
מזור. הצבועים צובעים שחור על תכלת.
וכי תכלה עלינו מלחמה יישבו באוהל ויירו פסוקים
מקודשים. אנו המגן והם המאכלת, אוכלת כול חלקה טובה.
גוף הרכב והשכב, שולח בנו את עורביו
ללקוט חלפים אורגנים, לחמוס אברינו, דמינו ודמים. נתרמים ולעולם לא תורמים.
הם מושלים לנו בבדץ, בוצעים מעשר מפיתנו. שביעית משכרנו. שומטים שנים. שמים עלינו שרי מאה
(לעולם תיקח) כפולים ומשולשים לכול עדה ועדה.
שוטים הפכו לעקרבים. הציבור משלם וימשיך לשלם. אנו תבין ותקילין והם בתהילים.
חלקם בעולם הבא. בעולם הזה, חלקת המת תחיון.
החי ימות.
עכן בן זבדי שם יד אברכית ארוכה
בחרם אשר במשכן שקלים נחים. עמך ישראל עמה פזיזה, עכן מזיזה.
