12.1.10 משה ברק

יום הולדת

ימי הולדת לא קיימים ביהדות, המעודדת ילודה. לקחנו אותם מעמי אירופה. עד לבגרות מבחינים עדין בכל "יום הולדת" בגידול בגוף ובנפש. אך מעבר לגיל 18 אין התפתחות טבעית, אלא זו של ההזדקנות המתקדמת לאיטה.

אז מה השמחה הזו לבוא "לחוג" כדי לראות שנוספו עוד שערות שיבה, קמטים בפרצוף, שכולם עושים הכל כדי להסתירם. אצל נשים אפילו באמצעים חריפים של ניתוחים למיניהם, כשאסור אפילו להזכיר את המצב ואת הגיל. אז חוגגים "יום הולדת" בלי לגלות את הגיל, כשכל המוזמנים חוככים בדעתם "בן כמה/בת כמה". זו חגיגה מרגיזה הנקראת "ספירה מיום ההתחלה" ומשתמעת בעיקר "כספירת כמה נותרו עד לסוף"

יש מקום לחגיגות משפחתיות, אך לא לציון ימי הולדת.

על החגיגות לציין ולחוג השלמת מעשה של בעל השמחה והישגיו בעבודה לפרנסה, בעזרה בבית, ביצירה אמנותית, בתחביבים וכו'. זו ההתיחסות הדרושה לו לזקן שיראו פה אדם חי ופעיל, גם אם בקצב איטי יותר.

אין לו צורך "בציון שנתי" של האשראי בחשבון בנק הזמן שלו, שהצטמצם בשנה....

כלעג לרש, מוסיפים גם אמירות מתחסדות:"שזכינו לחוג לך את יובל השבעים, שתאריך ימים עד מאה ועשרים". זו אמירה ללא כיסוי, המציינת לכל היותר שלא הלכת לעולמך והצלחת להזדקן בעוד שנה, ללא יחס למעשיך ולהישגיך בשיגרת יומך האיטית. ציון "חגיגי" שפירושו:"אנחנו יודעים שסיימת את שירותך, ועשית עוד צעד לגמר, אנחנו יודעים את גילך ולקראת מה אתה הולך. אין לנו ענין במה שאתה עושה כרגע, כי מה כבר אדם בגילך יכול לעשות."

אך זו הזדמנות לציין את הזקן, כדי לחוש בשמחה שאנחנו צעירים. פיצוי של נחמה על היחס שמעניקים לנו ילדינו בוגרי הצבא במסיבותיהם...

לא במקרה שולטת האמירה הגויית: HAPPY BIRTHDAY כי אין ביהדות ימי הולדת, אלא רק "יאהרצייט" לאחר מות.

משה ברק