1.11.09 הצהרת בלפור 2 לנוב. 1917 (מתוך ויקיפדיה)
הצהרת בלפור" – תוכנה והגורמים
לפרסומה
גורמים
כבדי משקל היו נגד פרסום ההצהרה:
א. מדינאים
בריטיים רבים ראו במדינה היהודית אבסורד מוחלט, שמקורו
ב"פנטזיה"
מזרחית פרועה, חסרת כל ערך לבריטניה.
ב. משרד
החוץ חשש ש"חיזור" אחר
היהודים
יקלקל את היחסים עם הערבים.
ג. עלייתה
של התנועה הלאומית הערבית במזרח התיכון.
ד. בבריטניה
היו חוגים יהודים אנטי-ציוניים, אשר התנגדו לפרסום הצהרת
בלפור
מחשש שתפגע במעמדם האזרחי היהודים אנגלים.
ה. לגבי
בריטים רבים בעיית ארץ ישראל הייתה בעיה שולית
במכלול הבעיות במהלך המלחמה.
למרות
הקשיים, בתאריך ה- 2 בנובמבר 1917, לאחר משא
ומתן מיגע ומקיף, שבמהלכו הוחלפו בין הצדדים מספר
טיוטות, יצאה
ההצהרה המיוחלת בדמות מכתב שנחתם בידי לורד בלפור ונשלח ללורד רוטשילד, מנהיגה הלא רשמי של יהדות בריטניה. בהצהרה נאמר:
"לורד
רוטשילד היקר,
יש לי
העונג הרב להעביר לך, בשם ממשלת הוד מלכותו, את הצהרת האהדה הבאה לשאיפות היהודיות הציוניות, שהוגשה ואשרה על ידי הקבינט: ממשלת הוד
מלכותו מביטה בעין יפה על ייסורו
של בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, ותעשה כמיטב מאמציה כדי להקל על הגשמת מטרה זו, בתנאי ברור שלא ייעשה שום דבר, העלול לפגוע
בזכויותיהן האזרחיות והדתיות של העדות הלא-יהודיות
הקיימות בארץ ישראל, או בזכויות ובמעמד הפוליטי, שהיהודים נהנים מהם באיזו ארץ
אחרת."
מה היו המניעים לפירסומה של "הצהרת בלפור"?
1. פעילותו
המסורה של חיים וייצמן, יליד תחום המושבת שזינק לקלחת
הדיפלומטיה
הבינלאומית והעניק ליהודים ניצחון שלא חלמו להשיגו. וייצמן ידע להגיע לחלונות הגבוהים בזכות קשריו הרבים, הופעתו המרשימה, שמו המדעי,
נימוקיו ההגיוניים ועקשנותו המתמדת.
2. מאז 1916
עמדו לויד ג'ורג' ובלפור
בראש השלטון. כפרוטסטנטים המחונכים על מורשת התנ"ך,
גילו אהדה רבה לציונות וראו בה חזון ואתגר
לאומי
ממדרגה ראשונה.
3. בשלב
מכריע במלחמת העולם ה- 1, ביקשה בריטניה למשוך
לצידה את
יהודי העולם.
4. הצבא
הבריטי עמד בפני כיבוש ארץ ישראל ובריטניה היתה מעניינת שהאוכלוסייה יהודית אוהדת תשב כאן, באזור האסטרטגי, לא
הרחק מתעלת סואץ.
5. לאחר
מהפכת מארס 1917 ברוסיה, לא היה ברור מה תהיה עמדת השלטון החדש כלפי המלחמה. הבריטים היו מעונינים למשוך
את אהדתם של יהודי רוסיה לבעלות הברית.
6. בריטניה
תופיע לא ככוח כובש, אימפריאליסטי המדכא עמים, אלא כמי שמתחשב בתנועות לאומיות מקומיות.
משמעותה של "הצהרת בלפור
התגובות
הראשונות של יהודי העולם וההסתדרות הציונית היו ביטויי
הערצה לאנגליה. רבים הישוו את "הצהרת בלפור" ל"הצהרת כורש" (הצהרת המלך הפרסי במאה ה- 6 לפני הספירה, שהתיר
לגולי בבל לשוב לארץ ישראל , לחדש בה את הישוב ולבנות את
בית המקדש השני). ואכן, למרות שקריאת ההצהרה מעוררת
מספר
שאלות שמקורן באי בהירות הכוונות, "הצהרת בלפור" מהווה אבן פינה בתולדות הציונות:
1. ההצהרה
הייתה ניצחון פוליטי ומוסרי לציונות, משום שעתה ניתנה הכרה בינלאומית במטרות הציוניות ובזכות העם היהודי לשוב לארצו.
2. ההצהרה
חיזקה את מעמדו של ד"ר חיים
וייצמן בתנועה הציונית והפכה אותו למנהיגה הנערץ של ההסתדרות הציונית.
3. ההצהרה
ליכדה את שורות העולם היהודי - ציוני בהעמידה אתגר משותף
לכל
יהודי העולם.
4. ההצהרה
סיפקה חומר בערה לתנועה הלאומית הערבית, שיצאה
למאבק
גלוי בתנועה הציונית, שהפכה עתה לגורם חשוב ביותר במדיניות העולמית.
משמעותה
העיקרית של הצהרת בלפור היא בכך שתוכנה הובן על ידי העולם היהודי והלא יהודי כהבטחה להקמת "מדינה יהודית". על גבולות "הבית
הלאומי" או "המדינה היהודית" לא נאמר דבר
מפורש, ועל כך המשיכו הצדדים להתווכח. בלפור עצמו קבע, שבועיים אחר מתן ההצהרה, כי
ארץ ישראל צריכה להיות "המולדת היהודית". אחד ממשפטיו הידועים היה: "הציונות צודקת או לא צודקת, רעה או טובה, היא
יונקת ממסורת של דורות, מצרכים בהווה ומתקוות לעתיד, והיא
בעלת חשיבות עמוקה פי כמה משאיפותיהם ומדעותיהם
הקדומות
של 700,000 הערבים היושבים בארץ עתיקה זו".