השיירה יצאה בלעדיה
מכתב שנשלח ע"י פרופ' רות גלילי אל
גייזי בעניין 160 המשפחות הראשונות בקרית חיים הועבר על ידו אלי לעיון בתוקף
התעסקותי הרבה בנושא .
קראתי את המכתב והעברתי תשובה מאד מפורטת לרות ולגייזי . אמש התקשרה אלי
רות וניהלנו שיחה ארוכה ומעניינת רווית נוסטלגיה .
כמי שהחל את חייו יחד עם ההורים נחמה ויעקב זכרם לברכה ואחי הגדול צ'ימני
(שמעון) שיבל"א ברחוב ב' 16 (הראשונים) "קיבוץ" שולקיס, בדירת חדר
אחד ללא חשמל ועם שירותים ומטבח משותפים הכרתי את כל השכנים שמסביבנו כשכל משחקי
הילדות וחוויות החיים הראשונות עברו בחצרותיהם , כך גם את משפחת דויטשר (לימים דרור)
, ההורים איז'ו וברונקה
ז"ל את האח אלי יבל"א המבוגר ממני בשלוש שנים . את רות שתבדל לחיים
ארוכים אינני זוכר ואני מסופק אם אזהה אותה . עובדה זו כאמור לא הפריעה לנו לקיים
שיחה מאד מעניינת שאולי תתפתח לכיוונים נוספים בכל הקשור לקרית חיים .
ובכן , רות היא ביתם הבכירה של איז'ו וברונקה , שרק לפני זמן קצר הזכרנו
אותם באירוע הנוסטלגי של קבוצת הכדורסל בביתם של נורית
בהפליגנו על גלי הנוסטלגיה סיפרתי לרות על האזכרה השנתית המתקיימת בקן
השומר הצעיר מדי שנה ביום נפול שיירת יחיעם ולחללי הקן שנפלו במערכות ישראל , ללא
תלות באזכרה הממלכתית בערב יום הזיכרון . ובנקודה זו סיפרה לי רות איך היא
"פספסה" את השיירה : ביום התארגנות השיירה ליד קן השוה"צ (מבנה
לשכת העבודה הנטוש ברחוב ה') (שרת) בואכה קרית מוצקין , עברה במקום רכובה על אופניה
, החברים הציעו לה להצטרף לשיירה , היא השיבה שאין לה היכן להשאיר את אופניה ועל
כן תצטרך לוותר . השיירה יצאה לדרכה ובלעדיה .
לא נותר אלא לאחל לרות , איחולי בריאות טובה , המשך עבודה פורייה ואריכות
ימים .
