19.7.09 מאורה יוליוס: כתבתו של צוויגי על המסע לעיר
הולדתם של הוריו – וולברום.
הכתבה עוררה בי התרגשות רבה וחיכיתי
בחוסר סבלנות לכל פרק שצוויגי הכניס לאתר.
עיקרי הדברים מוכרים לי אישית מכיוון שכבר ב-1988 כאשר בפולין כבר פעלה תנועת
"סולידריות" אבל עדיין היה בה שלטון קומוניסטי, נסענו לפולין
לטיול מאורגן, במסגרתו ביקרנו באתרי מחנות ההשמדה: טרבלינקה,
מאידנק, אושוויץ ובירקנאו.
לאחר הטיול המאורגן, נסענו באופן פרטי במשך כמה ימים עם יהודי פולני, מלודז' ששרד את מחנה בירקנאו,
ושהיה עיתונאי בעיתון "פוליטיקה".
ביקרנו בכמה עיירות (נור וצ'יזב) באיזור מלכיניה, שרוב תושביהן היו
יהודים ושחבר לעבודה שגר בהן בעבר,ביקש ממני לבקר בהן מכיוון שהוא לא יכול היה
לחזור לפולין אפילו לביקור. במלכיניה, שהייתה תחנת רכבת
גדולה, ראינו עדיין קרונות רכבת ששימשו להובלת יהודים להשמדה למחנה טרבלינקה.
עיירות אלה שפעם היו ברובן מיושבות יהודים, היו ריקות מיהודים. בכל עיירה
כזו חיפשנו קודם כל את בית הקברות ולצערנו לא מצאנו כלל מצבות של יהודים מכיוון
שאיכרי המקום לקחו את אבני המצבות כדי לרצף שבילים ליד בתיהם. בתי-כנסת לא מצאנו
כלל בעיירות אלה, או אולי
האיכרים לא רצו להראות לנו אותם. (יש לזכור שעדיין היה שלטון קומוניסטי בפולין).
מוצאו של
אבי מוורשה, אבל הרחוב שבו התגורר עם בני משפחתו (קרוכמלנה)
היה בין רחובות הגטו ונהרס לגמרי במרד בשנת 1943. מוצאה של אמי מווהלין שהיתה אז תחת שלטון
סובייטי ולא יכולנו לבקר שם. ולכן הסתפקנו בביקור בעיירות אחרות.
כמובן
שהמצב בפולין השתנה מאוד מאז 1988. הפולנים מתחילים להתגעגע ליהודים שישבו בפולין
במשך 1000 שנים. אני רואה מן התמונות של צוויגי שבוולברום ישנו בית קברות מגודר בגדר עם מגיני
דוד עליו. זה דבר שלא היה קיים בפולין של 1988. הפולנים גם מוכנים עתה לעזור
בגילוי שורשיהם של יהודים. ואולי זו זכותו של צוויגי
שבא עם מלווה פולני מטעם הכנס שבו השתתף. אבל אני מבינה שהפולנים עדיין חוששים
מיהודים שבאים לראות את הבתים שבהם התגוררו הוריהם מפחד שהם יבקשו את רכושם בחזרה.
אורה