15.8.09
אורה יוליוס - "איפה
הגבול": (בתגובה לאורי יסוד) 
אורי ידידי, נראה לי שאתה טועה בגדול. ואנחנו כחניכי קרית חיים ודאי צריכים לחשוב אחרת. אמנם נכון שיש שחיתויות
במשרדי הממשלה ונשיהם וילדיהם של הפקידים משתמשים ברכב השירות לצרכיהם הפרטיים.
אינני זוכרת מה הן ההוראות לגבי השימוש ברכב שירות בשירות המדינה, אם זה מותר, הרי
שהכל בסדר ואם זה אסור הרי שיש לפתוח בהליכי משמעת לגבי
מי שמפר את ההוראות. העובדה שיש עבריינים בשירות הציבורי לא אומרת שיש לעבור על
עברות כאלה בשתיקה.
לגבי עימאד פארס, הוא הסתבך בשנים האחרונות בכמה אירועים שלא הולמים קצין
במעמדו ובדרגתו והצליח איך שהוא לצאת מהם בשלום עד הפעם הזאת שבה נתפס משקר ארבע
פעמים ועל זה לא יכול היה הרמטכ"ל לוותר לו. וטוב שכך. ודאי ישנה סיבה מדוע
הפקודות בצה"ל הן שלא לתת לבני משפחה לנהוג ברכב צבאי ללא נוכחות החייל,
אבל כל עוד שהפקודות בתוקף יש לנהוג לפיהן.
מדבריך אני מבינה שיש לנהוג איפה ואיפה לגבי אנשים שיש
להם זכויות במדינה כגון שירות צבאי מצטיין, שירות מצטיין במשטרה, ועוד הצטיינויות
כאלה ואחרות. דעתך היא שלגבי אנשים כאלה יש להעלים עין מעבירות קלות ולתת להם
להמשיך בדרכם. הרי עובדה זו בדיוק היא הגורמת לכך שיש עבירות ושחיתויות. נוצר מעמד
של אנשי עילית שלהם מותר לעשות הכל ולצאת נקיים ללא
עונש.
אנשי מעמד זה לעתים אפילו לא מבינים שהם נהגו בניגוד
לחוק. שלמה בניזרי לא מבין שהוא קיבל שוחד וטוען שלא
לקח אף אגורה לכיסו. אריה דרעי לא מבין עד היום למה
נשפט ונכלא בבית הסוהר.
אמי ז"ל טענה תמיד "כי מי שמסוגל לשקר מסוגל גם
לרצוח" כילדה לא בדיוק הבינותי את ההיגיון שבמשפט זה, אבל כשבגרתי הבנתי שמי
שמסיר את מחסום הבושה ומסוגל לשקר, מסוגל בהמשך הדרך גם לרצוח! ולדעתי זה הוא
בדיוק הגבול.
אורה