7.7.09 מאת נילי :"וידוי נשכח" (תגובה
לתגובה לתגובה)
אפילו הרשימה שלי עצמי כתגובה לסיפורו של צביקה זליקוביץ
לא הזכירה לי את מה שכנראה התאמצתי לשכוח. רק השיר (מרדף, של חווה
אלברשטיין) שגייזי חיבר אל הרשימה ברוב רגישות - הזכיר
לי. ומעשה שהיה כך היה: לאחר שהשתחררתי מ"גולני",
ששם ,כאחת משתי קצינות יחידות בכל החטיבה, (קצינת חן חטיבתית, בנוסף על
קצינת סעד - מה שקרוי היום קצינת תנאי -שירות) "חוזרתי"
ע"י חלק גדול מהקצינים, שאז כבר למדתי לדעת שיעשו הכל כדי "להשכיב"
קצינה צעירה ודי נאיבית, יש לאמר
- הקשר עם החטיבה נמשך גם אחרי השחרור. הייתי ממשיכה
לבלות קייצים בנופש של גולני בעכו, וקצינים שהיו
"מחזיקים את הקו" להר הצופים, היו באים להתקלח, לאכול ולנוח בדירת
הסטודנטים שלי בירושלים אותה חלקתי עם עוד 2 שותפות. ביני לביני קראתי לזה "
הבסיס העורפי של גולני בקו, בירושלים". אחד מהמפקדים
הבכירים בגולני, חיזר בעקשנות , וכנראה חשב שאני "משחקת אותה קשה
להשגה" ,ולא הבין שאני אחוזת אימה מה"התנפלות" של קציני
החטיבה,כולל מג"דים, ונמנעת מכל קשר שאינו אפלטוני מפני שלא הייתה לי שום דרך
לדעת מי באמת מחפש קשר, ומי מחפש משהו אחר ( מה עוד שרובם היו נשואים). אני לא
אומרת את שמו, מאחר וגם הוא היה נשוי. נסענו לסוף שבוע
בכינרת למקום שנקרא "מינוס 206" שנחשב אז
למשהו כמו "פאב- מסעדה" על חוף הכנרת. ( "בסיס עורפי"
ידוע של חיל הים החיפאי...... שהיה מוכר לי מקודם.) הבחור
התכונן לשינת הלילה במחסן של עזר ( שני קמצים מתחת ל-ע'
ול-ז') ומכיוון שלא היה מקום אחר לישון, אלא במחסן שבו
שמר עזר, הדייג הטברייני את ציוד הדיג שלו - ביקשתי את עזר שיבוא לישון איתנו
במחסן כדי להיות מוגנת....... עזר הסכים, אבל התכנית לא הגיעה לכלל
מימוש כי בערב, הזעיקו את הקצין לפקד על חוליית מרדף בבקעה, והליקופטר בא
לאסוף אותו. אני עשיתי את דרכי חזרה לחיפה
בטרמפים. ביום ראשון, בנוסעי ללימודים
בירושלים,ברדיו, באוטובוס, שמעתי שהוא נהרג במרדף. למרות ניסיונותי להתאפק - זה לא הצליח, והחוויה של הנהג עוצר את
האוטובוס, והנוסעים "מטפלים בי" ,יחד עם המטען הרגשי שליווה את כל
הסיפור היו קשים מנשוא. עד היום זה שוכב כ-"גוש" בארץ זיכרונותי. כאמור, עד שהשיר שגייזי
צרף "הזעיק" אותו משם - הוא הודחק לגמרי. ארץ אוכלת יושביה כבר
אמרנו? נילי דיסקין - טדניר