13.8.09    נילי דיסקין :        "שאלה של זווית ראיה"   

   רציתי לשתף אתכם היום בחוויה קצת שנויה במחלוקת. אני מדברת על מחיאות הכפיים של הישראלים בעת נחיתת המטוס. אניני הטעם אולי  "יעקמו את האף " ויאמרו :" פרובינציאלי".    אנשי העולם הגדול אולי יתמהו. אבל לי, שטייס ישראלי, או בכלל גוף מתכת כבד הדואה כציפור על זרמי אוויר - נראה נס ופלא שמקורם ברוח האדם השואף תמיד ליותר - זוהי תופעה מלבבת.    חזרתי לפני מספר ימים מגרמניה, ובטיסה פנימית, שלמיטב ידיעתי לא היו בה ישראלים מלבדי - מחאו כפיים בעת נגיעת הגלגלים בקרקע. לא אני התחלתי את העניין.      זה עניין של זווית ראיה.   בשבילי  - לראות את קו החוף של תל-אביב, אחרי 15 שעות טיסה ישירה מלוס-אנג'לס - עושה טוב על הלב, וממש לא נראה כדבר מובן מאליו.     אז אולי אני פרובינציאלית (בסופו של דבר, או בתחילתו, אני רק מקריית חיים......) ואולי רגשנית מדי במונחים של היום . אבל מחיאות הכפיים ( גם אם לא תמיד אני מצטרפת, בשל בושה סנובית שהיא כשלעצמה סיבה לבושה, לדעתי), הן ביטוי מדויק למה שגם אני מרגישה. שבת שלום. נילי דיסקין-טדניר.

 

                                             http://twitter.com/amir_c/status/2723311882   

 

 

 

            http://www.ynet.co.il/Ext/App/Thumbnails/CdaThumbnails_OpenWin/1,9788,L-874250-,00.html?CapField=article_images.name&TabSelect=article_images,images&WhereCls=article_images.image_id=874251%20and%20article_images.article_id=3300642%20and%20article_images.image_id=images.id&DescField=images.credits