13.8.09
נילי דיסקין : "שאלה של זווית ראיה"
רציתי לשתף אתכם היום בחוויה קצת שנויה במחלוקת. אני מדברת על מחיאות הכפיים של
הישראלים בעת נחיתת המטוס. אניני הטעם אולי "יעקמו את האף "
ויאמרו :" פרובינציאלי". אנשי העולם הגדול אולי
יתמהו. אבל לי, שטייס ישראלי, או בכלל גוף מתכת כבד הדואה כציפור על זרמי אוויר -
נראה נס ופלא שמקורם ברוח האדם השואף תמיד ליותר - זוהי תופעה מלבבת.
חזרתי לפני מספר ימים מגרמניה, ובטיסה פנימית, שלמיטב ידיעתי לא היו בה
ישראלים מלבדי - מחאו כפיים בעת נגיעת הגלגלים בקרקע. לא אני התחלתי את
העניין. זה עניין של זווית ראיה.
בשבילי - לראות את קו החוף של תל-אביב, אחרי 15 שעות טיסה ישירה מלוס-אנג'לס
- עושה טוב על הלב, וממש לא נראה כדבר מובן מאליו. אז
אולי אני פרובינציאלית (בסופו של דבר, או בתחילתו, אני רק מקריית
חיים......) ואולי רגשנית מדי במונחים של היום . אבל מחיאות הכפיים ( גם אם לא
תמיד אני מצטרפת, בשל בושה סנובית שהיא כשלעצמה סיבה לבושה, לדעתי), הן ביטוי
מדויק למה שגם אני מרגישה. שבת שלום. נילי דיסקין-טדניר.
http://twitter.com/amir_c/status/2723311882