3.6.09 "לא כל פרה קדושה מיועדת
לשחיטה" :
מאת נילי דיסקין
פעמים רבות אני קוראת דברים שלא נראים לי. ושותקת.
פעמים רבות יש לי בקורת על מה שמישהו מגדיר כאמנות - ואני שותקת. חופש הביטוי הוא
בסיס חשוב לקיומה של דמוקרטיה, וחוץ מזה אני תמיד מזהירה את עצמי :" אף אחד
לא מינה אותך למבקרת המדינה". הכל נכון. אבל
יש דברים שקשה לי לעבור עליהם בשתיקה. כזה הוא "שירו"
של חנן רותם שנכתב כפראפרזה על השיר ממלחמת השחרור
"דודו". אני רואה קו ישר בין זילות כל ערך שהיה
כמעט קדוש לנו בימי קום המדינה - וכעת נרמס ברגליים ציניות. בין זילות
השואה _ שיש הסוברים ש"כבר ניתן להתבדח עליה" - לבין השיר
הזה, שהיה תמיד שיר אבלות על נער צעיר ויפה בלורית ( כצו האופנה
אז...) שמסר את נפשו על הגנת הארץ הזאת, והעם הזה ,שחנן רותם נמנה על הנהנים
מהם. מצטערת חנן. היו לך כבר "כניסות" יותר מוצלחות. נילי דיסקין.
"איש הפלמ"ח ושמו דודו"
> http://www.youtube.com/watch?v=u8W4zEtdrwo