17.6.09 נילי דיסקין " הסוד הגדול של המילה
הקטנה"
הויכוח עם משה ברק יכול להמשך לנצח (
אני משערת שאם כתבתו הושמה שוב באתר הרי זה לפי בקשתו/דרישתו). מפני שמי שרואה
דברים בשחור לבן - יחפש "ניצחון" בויכוח. אין כאן שום
ויכוח. יש כאן בהחלט עניין של המילה ה"קטנה" הכל כך גדולה הזאת -
מידתיות. העולם בנוי כך שמינים שונים אוכלים מינים אחרים כחלק משרשרת המזון.
עד היכן "מותחים" את העובדה הזאת? ( פיטום מענה של אווזים כדי להגדיל את
הרווחים מ"פואה גרא", חוות תנינים לארנקים ונעליים, הרג מיליוני
צ'ינצ'ילות לצורך פרוות כשיש כבר פרוות סינטטיות, הרג פילים לשם סחר בחטים מהם
מגלפים יצירות אמנות, ועוד ועוד). ככל שהאדם נהיה יותר רגיש ומודע להיותו רק אחד
היצורים בעולם וביקום - הוא נדרש להשתדל לשמור על האיזון בטבע, גם של שרשרת המזון
,לבל יכלה את מקורות המזון בעולם. (אני מציעה לעודד ברונשטיין לשלוח לאתר את המצגת
הקשה על חיסול מקורות מי השתייה בעולם). כן, משה, גם מקורות מזון צמחיים, אפילו
שזה לא "כואב" להם. אין כללים ברורים, וכל אחד נדרש
לשים את הקו האדום לפי הבנתו וידיעתו את המתחולל בעולם. ושוב - אפשר למנוע
התעללות בבעלי חיים גם אם בסופו של דבר הם מגיעים לשחיטה ולמאכל כחלק משרשרת המזון
הממוסדת. אגב, אני עדיין לא הבינותי בדיוק מה הפואנטה של משה........ ולסיום
- בדיחה. יהודי הולך ביער ואריה בא לקראתו. היהודי מבין ש"הלך עליו"
מוציא מהכיס ספרון תהילים ומתחיל למלמל אותו. מזווית העין הוא רואה שגם
האריה עושה אותו דבר. הוא שואל את האריה למה הוא אומר תהילים והאריה עונה לו
"זה לא תהילים. זו ברכת המזון.......". ובבניין ציון וירושלים ננוחם.
נילי דיסקין.