השבת
השחורה שלי מאת משה ברק
הופיעו באתר כמה כתבות על "השבת
השחורה" ושם כמובן "יחי אנחנו". זה בעיקרון ההיסטורי נכון. אך היה
לזה גם פן אנושי, המעיד שלא היינו "כאלה גיבורים". רציתי לתאר "שבת
שחורה" זו, בעיני "צעיר מן הישוב שהשתתף במאבק"
כבן קבוצת "חרמש" בנוער העובד
הייתי אז כבר לאחר שנת האימונים בפלוגה ב' בפלמ"ח בנען, חבר פלוגת "החותרים"
ששכנה במחנה הצריפים שלה, בקרית חיים, בגבעות שמצפון על גבול קריית מוצקין. בשל נסיון העבר שלי כמדריך
בקרית חיים "גייסה" אותי התנועה
כ"שליח", להדרכה בנוער העובד. התקציבים היו אז מוגבלים, לכן הסתפקו
בגיוס "משה ברק" אחד לריכוז
סניף הנוער העובד בהרצליה, סניף הנער העובד ברמת השרון,
עם הדרכת בני שפיים וחברת הנוער הסורית שם, כ-400 חבר בסך הכל.
אותו
יום ששי "ערב השבת" שהיתי בצריף התנועה שליד מועצת הפועלים ועסקתי בהכנת
מסיבת "ערב הסניף", כשנשמעה מכיוון הרחוב הראשי שלידינו, הקריאה:
"האנגלים תוקפים את שפיים, כולנו רצים לשם כדי להגן עליה. יצאתי החוצה ואכן
ראיתי המונים העולים על כל רכב מזדמן ואני כמי שכל האחריות לחינוך הנוער מוטלת
עליו, רץ ללא היסוס ברגל, כ-8 ק"מ
לכיוון שפיים....
בדרך
חלפנו על פני החיילים הבריטיים על נשקם ברכביהם המצויידים,
נוסעים לאותו כיוון. לא "היה לנו זמן להתעסק איתם", כי מיהרנו להגיע
לשפיים, כדי להגן עליה. להפתעתנו הלוחמנית גם הם די התעלמו מאיתנו ונתנו לנו לעבור
חופשית. אני מבין שלא היה להם עניין לעסוק במגע עם בודדים, הם רצו להכנס לשפיים ולערוך שם חיפוש אחר נשק.
הגענו
לשפיים, לא היתה גדר ממש סביב וכל אחד נכנס מאחד
הכיוונים, ברווחים שנותרו בין קבוצות החילים הבריטים
שהחלו להקיף את שפיים במעגל של סלילי תייל. שפיים מלאה
אדם.אלפים, בחצר סביב חדר האוכל, שבאותה שעה הצבא הבריטי מתארגן בהדרגה להקפת
שפיים, ולסגירת המצור עליה באמצעות סלילי התיל.
חלק מההמון שבא
להשתתף במאבק, ניצב לאורך התייל המגדר, גם עם סיסמאות
בזכות "עליה, הגנה, התישבות" וכמובן בקריאות
חוזרות ונשנות להתנגדות לפלישה. היה כנראה סיכום על התגוננות "בגופנו"
ולכן לא היו כל כלי נשק במקום, במיוחד כאשר הבריטים הקיפו את הישוב גם בשריוניות מצויידות במקלעים "בהיכון" למקרה של פתיחה באש.
אינני זוכר אם היו אפילו מקלות לאנשים שלאורך הגדר. דבר אחד זכור. לא היו להם
כובעי פלדה, שהיו "נשק בלתי חוקי"
כל ההמון
הענק שמאחוריהם עמד עם הפנים לעבר הצבא והשתתף בקריאות המחאה והגנאי: "לא
ניתן"
לא
זכור לי כיצד התארגנו האנשים באותו לילה, לא זכור לי כיצד אכלו ושתו. אני מניח
שעשו זאת במשמרות בגיחות לחדר האוכל, שלא יכול היה לקלוט אלא חלק קטן מהאלפים ששוטטו
בחצר.
למחרת
בשבת בבוקר, שוב עמדנו כולנו סביב "עם הפנים לאוייב",
במחשבה התמימה שהם יתפרצו ככה פתאום ויש להיות מוכן מיד. בינתיים ראיתי את מזכיר שפיים
ואיש "ההגנה" גבירץ, שעבר הלוך ושוב בין
הקצין הבריטי שמעבר לגדר, לבין חדר האוכל בו שכנה "המפקדה", בנסיון שלו לבטל בשלום את כניסתם של הבריטים, והניסיון שלהם
להיכנס בשלום לשם עריכת החיפוש, אחר הנשק הבלתי חוקי של "ההגנה" בשפיים
וחברי הפלמ"ח השוהים שם.
אך כנראה
שגם הליכותיו הג'נטלמניות האנגלו-סכסיות של גבירץ לא הועילו. הם דחו את בקשתו להימנע מחיפוש והוא הביא להם לבסוף את תשובת ההגנה "לא
ניתן!"
הבריטים ששיערו
מראש כי זו תהיה הגישה, היו מוכנים להתארגנות להתקפה. עוד לפני ארוחת הצהרים.
בחיפוי של שריניותיהם המזוינות, עם פלוגת חוד רחבה שחייליה
היו לבושים מעילי עור שחפץ, והחזיקו אלות קרב פנים אל פנים. בשלב זה היה ברור, שכל
עוד לא יורים מתוך הישוב אין גם להם כוונה להשתמש בנשק חם.
עוד אנחנו
צועקים באלפי גרונות "לא ניתן", נגשה שורת פלוגת החוד הבריטית אל העשרות
שעמדו מולם לאורך גדר התיל והכתה במקלותיה בכמה מהראשים, מכות שגרמו לצעקות כאב.
מכות שהספיקו לפצוע מי פחות ומי יותר וכדי להפילם לקרקע בלבד, ללא הרוגים. אך השאר
נגשו מיד להתעסק בפינויים לאחור. הדבר קרה שוב עם כל שורת אנשים שנעמדו לפני פלוגת
החוד, שהתקדמה לחצר. פרושה לשורה אחת של כ-20 חיילים, שלפניה צעד המפקד. כל כוונתם
היתה להסיג את ההמון לאחור, לעבר חדר האוכל שבמרכז
הקיבוץ, בכוונה ברורה לכנס את האנשים, לשם בדיקת כשרות זהותם. בה בעת עם פינוי
החצר יוכלו בקלות לסייר ולחפש מטמוני נשק "בלתי חוקי".
שלא כמו
בגבעת חיים בה היתה איזו שהיא הסתערות יזומה של המפגינים,
לה הבריטים השיבו באש והרגו כמה מהם. זה לא קרה בשפיים. המפקדה המקומית שראתה את
המצב שנוצר, ושקלה כי לא היה סיכוי לדחוק אויב כה גדול, מזויין
כראוי ונחוש להשלים את המשימה. לכן הורתה המפקדה כנראה, על התנגדות סמלית בלבד
לאחר שהם היו כבר בתוך החצר, כדי שתרשם יפה בהסטוריה.
שורת החיילים
הבריטים התקדמה אט אט כשמפקדה שלפניה צועק וחוזר וקורא בעברית,
בסיגנון מנומס בריטי: "בְּבַקָּשָה
לִילֵק לִיבַּיתָה". האנגלים לא יכולים לבטא
חי"ת וכ"ף ובמקומן אומרים זאת באות קו"ף. יש להניח שהמפקד שינן כל
היום הקודם את המשפט לפי כיתוב לטיני BEVAKASHA LILECK LIBAYTA
.
מפחיד. מה
אתם חושבים?! גם אני פחדתי.
אך
הזדמן לי לעמד ליד שורה אושרוביץ, מראשי פועלי תל אביב,
חבר גבעת ברנר וממפקדי ההגנה. לא דיברנו אך כשהוא ראה את התקדמות פלוגת החוד, אמר
לי: "עם הפנים לעברם נסוגים לאחור לאט לאט לא
בורחים. כך לאט לאט הגענו לחדר האוכל כמו כל עם ישראל.
שם מוקפים בסלילי התיל עברנו את המיון, מי לחופשי, ומי לרפיח והשאר כבר
היסטוריה. הקובעת שבשפיים הם לא הצליחו
למצוא דבר.
משה
ברק - גבת ה'תשס"ט