10.7.09 מאת משה ברק
: "אדון שדמי"
לפני זמן רב ,משפגשתי בשם נפתלי שדמי (תולה)באתר הקרייתים , עלה בדעתי לשאול את תולה, באם הוא קשור למורה שלי
בבית ספר אליאנס בחיפה. (תולה לשעבר מרחוב ט' 6-יליד 1940)
שלום תולה!
אני למדתי עד 1940 בבית הספר אליאנס בחיפה. היה שם מורה בשם
"אדון שדמי". האם יש לך > קשר כלשהו אליו?
משה ברק
בית הספר אליאנס כתובת: רחוב הרצל 73-75, חיפה נבנה בשנת: 1936
על כך הוא ענה לי :
שלום משה
ברק "אדון" שדמי זהו אבי ז"ל הכינוי "אדון" שהיה נהוג
בביה"ס אליאנס - רחוק מאישיותו החמה, הלבבית והבלתי נשכחת זכרו חקוק לעד
בלבי בברכה ושלום תולה .
ואז כתבתי לו את הסיפור על "המורה שלי" - "האבא
שלו"
שלום תולה!
שמחתי לשמוע שעליתי על בנו של אחד ממורי בבית הספר העממי. "אדון שדמי"
זכור לי כאיש עדין הליכות, שלא כפה עלינו למידה, וכנראה אחראי במידת מה, לאהבתי
לתנ"ך שלמדתי אצלו. הוא היה כנראה לי היום, גם דמות חריגה בבית ספר מתבולל
זה, שהתנכר לציונות, למאבק של הישוב העברי. הייתה לבית הספר הסתייגות אפילו לגבי
השפה העברית אותה לימדו, רק במידת הכורח כיהודים: תנ"ך, מקראות, דקדוק ודברי
ימי עמנו. כל השאר; חשבון, גיאוגרפיה, מדעים היסטוריה כללית - נלמדו רק
בצרפתית, ועסקו בנושאים ובדוגמאות מצרפת. אפילו להוראת התנ"ך התייחסו אך
ורק כחובה דתית, אף כי אבא שלך הצליח להחדיר פה ושם התלהבות לאומית ממעללי יהושע,
שופטים, שאול, דוד וכו'. אחד המעשים החינוכיים
האהובים עליו נכרך בספר יהושע. התלמידים כבר ידעו, הוא קרא לאחד התלמידים ליד
הלוח,משך לו קלות בשתי האוזניים וקרא בקול: "איזה עיר כבש יהושע?"
והילדים נהנו לגלות שמשיכת האוזנים שלו גרמה
להם לקרוא "אָי" שזה בדיוק שם העיר שיהושע כבש - "עי".
בית הספר שהיה מסוייג מיהדות, חרג מנוהג זה
באשר לתנ"ך רק פעם אחת במחזור. זה היה מתרחש בכתה דל"ת כאשר למדו
את "שירת דבורה", הנהיגו כי מי שדקלם את השירה בעל פה, קיבל
מידי אדון שדמי בנוכחות המנהל עט נובע. בכיתתנו היתה
אחת... שבעזרת המורה, איכשהו... הצליחה לדקלם את השירה. אני לא הצלחתי....
המורים בחדר המורים
רובם ידעו ודיברו רק צרפתית ביניהם. מנהל בית הספר, שידע מעט מאד עברית כעולה חדש,
שניהל בית ספר אליאנס בחו"ל.מובן מאליו שתכתובת משרד בית הספר, עד
לקבלות על תשלומי התלמידים - היו כולן צרפתית.
באווירה
זו היה "אדון שדמי" טיפוס מאד יוצא דופן. דובר "רק עברית"
(ולא צרפתית) רחמנא ליצלן. מלמד תנ"ך מתוך
יחס של אהבה, ולא בכפייתיות מנהלית כמו שאר המקצועות וחלק גדול מהמורים. אך היו גם
עוד דברים שלא שמתי אליהם לב כילד. הוא זכור לי בפשטות הליכות, תוך שמירת קירבה
לילדים, כמקובל בבתי הספר הציוניים באותה תקופה. וכמובן העובדה שהוא גר בקרית
חיים, שנקראה כל הזמן "שכונת עובדים" בפי הסגל, שהתנשא על
"הפועלים" בהשראת העילית הספרדית המתבוללת של חיפה, שבניה למדו
בבית ספר זה, "כדי שידעו את שפת העולם הגדול, כשיכנסו לעסקים".
אל תשכח כי מדובר בימי
מאורעות תרצ"ו - תרצ"ט, כשהישוב נאבק על קיומו, בקרבנות רבים שנפלו
מכדורי המרצחים הערביים. אביך שהיה מודע להוויה זאת כחבר ההסתדרות (הציונית) וכאיש
קרית חיים, לא יכול היה להעלות פן זה של המאבק. בתחומי
בית הספר לא הוזכרה מעולם מלחמה זו אף כי הוא שכן ברחוב הראשי הרצל,
בו נערכו כל ההפגנות נגד הערבים והבריטים. יש להניח כי לכן נאלץ גם
אבא לשתוק בנושא זה, למען פרנסתו.
אך אותם ילדים בני
העילית החיפאית, שראו גם בי ילד קשה יום מ"שכונת העובדים" הענייה,
חשו בהסתייגות המערכת מכל מה שאבא שלך ייצג. לכן אין פלא, שהם לא ידעו מהי משמעותו
הסמלית החלוצית של שם משפחת אבא, כי לא ידעו בבית ספר זה מהן
"שדמות יזרעאל", כי מעולם לא טיילנו לאחד הכפרים בהתיישבות. לכן גם לא
הבנו כי המעבד את השדמות של שיבת ציון נקרא "שדמי". אך הילדים
נזקקו לפתרון לקושיית משמעות השם. זאת עשו בכך שהציגו את השם באיות
צרפתי CHAT
ET DEMI (שָה אֶ
דְמִי). שמשמעו בצרפתית "חתול וחצי". אותם ילדי משפחות סוחרי חיפה
העשירים המתבוללים הבלתי ציוניים, נהנו מכינוי משעשע זה, שנתן פירוש מוזר, לתופעה
מוזרה...
בכיתתי למד גם אליהו
חכים, הוא אחד מהשנים שרצחו את לורד מוין במצרים והוצאו שם להורג בתליה. בוקר אחד
בעת ההפסקה, ניגש אלי אליהו ולוחש משהו שזעזע אותו, במלים אלה: "אתה יודע, ברקוביץ (אני), אדון שדמי היה עגלון" את זה הוא הציג
כהוכחה לפחיתות כבוד. הסיפור הצליח לזעזע באותם ימים גם אותי, אף כי גם אבי
היה פועל. אך פה הייתה נוראה על "מורה" אדון שדמי, שאינו בעל
מקצוע, כי הוא בסך הכל עגלון המעז ללמד... אצל אליהו זה היה חמור עוד בהרבה, כי
עגלון היה מקצוע נחות ביותר בחברת הסוחרים של הוריו.
רק כשבגרתי והדרכתי את
קבוצת "שדמה" בנוער העובד, נזכרתי לפתע באותו "סיפור מזעזע"
וירד לי האסימון. היום זה כל כך פשוט להבנה: לאחד מההורים הסוחרים, נודע כי "אדון
שדמי" היה בישוב כלשהו כ"חלוץ". כחבר באותו ישוב, יש להניח שעבד גם
כעגלון, כפי שנדרש למשק החקלאי. בעיניו ובחברתו החיפאית, זה היה
"כתם" בלתי נסבל. מסר שלילי, שהעבירו כמסר גם לבניהם.
אך זאת הבנתי רק 5 שנים לאחר שסיימתי את בית הספר. מצאתי לנכון לספר
לך את זה, כדי שתדע עם מה היה על אבא להתמודד, מפי "עד צעיר",
שחווה הווי מנוכר זה באותם הימים.
בברכה
משה ברק