28.4.09     מאת יאיר מיזריצקי :          רצח רועי – נחל עוז 1956     (זיכרון אישי)

 

   חקוק , אפריל 1956 , אני מקבל הזמנה לחתונת חברי – בנימין שמעונוביץ – בנחל עוז.

השמחה רבה . בניומין השקט , הסימפטי , שמוכן לעזור לכל אחד עם חיוך קל על פניו, מתחתן ! (בהקבצה המתמטית-ביאולוגית חלקנו אותו ספסל, והיום מותר להודות – לא פעם מחברת השיעורים שלו שימשה גם אותי)

עם מי? הפתעה! עם בתו הנאה מאד של המורה שלגי מהכביש הראשי! לא ידעתי שגם היא בנחל עוז. הפתעה שלישית – חבר נוסף מתחתן! שמעון יסוד,הוא צימני, שגם הורינו היו מאד מיודדים.

אין ברירה מוכרחים להגיע לחתונה.

עבדתי בבננות על שפת הכינרת. לקחתי איתי בגדים נקיים להחלפה. קיצרתי קצת את יום העבודה ,

התרחצתי בכנרת , החלפתי בגדים , ובשעה שלוש לערך יצאתי למסע הארוך. אוטובוס מראש פינה לטבריה , מטבריה לתל אביב , מתל אביב לבאר שבע דרך סעד.

 באותם ימים לא היה רדיו באוטובוס , בדרך לבאר שבע היו שמועות מעורפלות שהיה אירוע , אך לא ידעו מה ? היכן ? מתי ?

ירדתי ליד כביש הגישה לנחל עוז וחיכיתי שאחת  המכוניות שאיחרו קצת לחתונה תאסוף אותי – כלום.

השעה כבר אחרי שמונה בערב . יחד איתי היה בחור שעבד בקבוץ שידע , לדבריו , את הסיסמא לכניסה ,

והציע שנלך ברגל . הלכנו .

עוד במרחק  מהשער אנו שומעים זעקה עצבנית :סיסמה ? הבחור עונה . עוד פעם : סיסמה ! אנו

צועקים את הסיסמה במלוא הגרון.  מי אתם ? חבר מהקריה . התקדמו לאט והידים באויר ! מה פתאום

אני צוחק. לאט וידים באויר ! נשמעת דריכת הרובה . העסק נשמע רציני ולא הבנתי מדוע.

מעבר לשער סיפרו לנו על הרצח האכזרי של שומר השדות האהוב, שסרב להשתמש בנשק נגד בוזזי השדות ורצה רק לגרשם ולהפחידם במגלבו .

 כנראה שלא קלטתי עדיין . בחצר , אני רואה את  בנימין , ניגש אליו מושיט ידי מברך "מזל טוב" ואומר בלגלוג : לא מצאתם פחדנים גדולים יותר לשומרים בשער ? בנימין מרים ידו וסוטר לי בכל הכוח על פני ושואג : אידיוט כמוך! מזלך שהשומרים הם קרי הרוח שבמשק , אחרת לא היית חי עכשיו!

מעולם לא ראיתי את בניומין מרים יד. אני מניח שזו היית הסטירה החזקה הראשונה והאחרונה בימי חייו.

הסטירה עזרה לו לפרוק מעט מהמתח הנורא.

כשנרגע קצת סיפר: הסיסמא ניתנה גם ל"שתינקרים" מהרצועה שבאו בלילות למשק למסור מידע. אחרי הרצח ,חלק מחברי המשק נשבעו שהלילה הם יורים בכל עזתי שבא-טוב או רע לא חשוב- העיקר לנקום!

לא היה לי מושג על איזה חבל דק הלכתי באותו לילה על הכביש לנחל עוז.

במקום שמחה משולשת , היה ערב עצוב וקשה .למחרת חזרתי לבננות.

רק אחרי הערב הנורא ההוא התחלתי להבין את גודל ההקרבה ותעצומות הנפש שנדרשו, אז והיום ,  מחברי שהלכו לנחל עוז . אני מצדיע להם על כל שנה שחיו שם!

 

יאיר מירז ( מיזיריצקי )