שידור מרשת ב' יו"ר עמותת ילדות עשוקה, עם מושיק טימור >
ילדות עשוקה- שידור.wma
24.7.09 מעלי כהן לגייזי: ילדים מהשואה נפגשו באתר
החופשי של בני קרית חיים.
וזה סיפור המעשה:
אתי
פולק, שהייתה
ילדה בשואה, הגיעה ארצה לאחר המלחמה, בנתה קריירה משלה ועבדה ב"קול ישראל" . בין היתר ערכה גם תכניות בנושא השואה. כאשר
חבריה לעבודה הביעו פליאתם על תכניות שואה לאו דווקא ב"יום השואה"
ענתה: "כך מתחשק לי" בלי לנמק ולהיכנס
לפרטיה האישיים. צעדים ראשונים של תחקירים בנושא
השואה עשתה עם ד"ר נילי קרן, ההיסטוריונית וחוקרת
השואה. את סודה האישי-הפרטי והכואב הסתירה מן הסביבה. לא מכבר גילתה שהבעיה של
ילדים שילדותם נלקחה מהם בצורה כה ברוטלית בשואה
שעברה על עם ישראל , איננה בעיה פרטית
שלה. לאחרונה הוקמה עמותה בשם" ילדות עשוקה, "שמטרתה - אם לא להחזיר לאותם
קרבנות
את הילדות שנגזלה מהם , לפחות לתת להם פיצוי על מה שעבר עליהם, בדומה לילדי הקצינים בס.ס.
וה"וורמכט" הגרמני, שזכו לפיצוי נאות. באקראי,נוצר לי קשר איתה
דרך אחותי שהיא חברה של אתי פולק, היא ביקשה ממי עצות שונות. נעניתי בשמחה. את התרומה הגדולה ביותר (עד כה) הצלחתי
לתת לה ולעמותה שלה כאשר גיליתי באתר החופשי של בני קרית-חיים את סיפור דן דגן (20.7.2009) .
קישרתי בין אתי פולאק
לדן דגן והתוצאה המיידית הייתה
מוצלחת. הצעתי לה לספר את הסיפור באתר
והריהו לפניך- בברכה - עלי כהן
מאתי לעלי : שלום וברכה עלי,
אני חייבת לך תודה גדולה עבור
החיבור
שנעשה בינינו ושבעקבותיו תרמת לי ולחברי בעמותת ילדות עשוקה".
איני זוכרת אם סיפרתי לך מי
אנחנו
ומה גרם לנו להקים את עמותת ילדות עשוקה".
בקיצור - כולנו מי שהיו ילדים ותינוקות במלחמת העולם השנייה
מאז
שעלינו ארצה לא סיפרנו לאיש כי אנחנו"משם" למדנו עברית, עשינו קריירות ונלחמנו כדי שאיש לא ידע
את
הסודות הפרטיים שלנו.
לאחר ששמעתי על הפיצוי הנאות שמקבלים בניהם של
קציני
הוורמכט ובניהם של קציני אס.אס. ממשלת גרמניה
בעבור ילדותם העשוקה ... החלטנו , בהתחלה
כל אחד
לחוד, כי גם לנו מגיע פיצוי עבור הילדות שהם הנאצים גזלו מאתנו. הכעס
הגדול הוא לא רק על הגרמנים אלא גם
על הארגונים היהודיים שהיו אמורים לטפל בילדים ותינוקות
ניצולי שואה - אבל שכחו
אותנו בשולי הדרך. התארגנו והקמנו עמותה משלנו, עמותת ילדות עשוקה המתמקדת במטרה החשובה הזאת להביא את הגרמנים לשלם עבור הילדות שגזלו מאתנו..
אם תתקרא את הדברים שכותב לי דן דגן
בעקבות
השיחה שלנו תבין ששנים רבות כולנו שמנו
סביבנו חומות גבוהות שאיש לא יגלה את מה שעברנו. השיחה עם דן הייתה כאילו שמעתי את עצמי
שוב ושוב. היום, יותר מ-60 שנה
אחרי,
אנחנו לא יכולים לשמור את הזיכרונות בבטן
ואנו
מדברים
ומדברים ... ומסתבר כי אנחנו "ילדי השואה" דומים כל כך זה לזו. אני מודה לך על החיבור בינינו
ועוד תודה לאתר החופשי של בני קרית חיים .
אתי פולק
מדן דגן לאתי פולק:
שלום אתי,
אני מודה לך על שיחת הטלפון. אני בטח לא מפתיע אותך באומרי
שהנושא שהעלנו בשיחה הוא מרגש.
עד כמה מוזר שכל "ילדי השואה" מגיבים לפי אותם דפוסים, לפי אותה מטריצה. אני אצרף לך בזה את הספר
ערמונים שכתבתי במסגרת ה"ריפוי העצמי"
וזאת אחרי הרבה מאוד לבטים. אני מניח שבין שורות
הספר תמצאי את המכנה המשותף והאונברסלי לכל הילדים שנעקרו
ממשפחותיהם בתוקף הנסיבות בימי המלחמה.
באשר לי, זכיתי לפגוש בבלגיה את הגב. Andree Geulen חסידת
אומות העולם שהצילה מאות ילדים בבלגיה.
הגברת הזו ב-1942 באה לביתי ובהמשך נסעה איתי כדי להחביא אותי במנזר. היא כיום בת 89 וזוכרת את הכל.
אני עמלתי במשך למעלה מארבע שנים במוסד יד ושם על מנת שיכירו במשפחה הבלגית שאצלם הייתי מוסתר כזכאים להוקרה של אות חסידי
אומות העולם. נערך טקס מאוד מרגש בעיר לייז בבלגיה על ידי שגרירת
ישראל
בבלגיה בנוכחות כל נכבדי המחוז ושם הוענק בטקס מרשים ומכובד האות לנכדים של מציליי.
במייל נפרד אעביר לך מעט צילומים
מהאירוע.
מאתי לדן : שלום דן,
בהמשך לשיחה הטלפונית שלנו אני שולחת לך את כתובת האתר שלנו עלינו לאויר לפני שבוע.
יהיה נחמד שתגלוש , תתרשם ותבקר
נשמח שתבחר להצטרף אלינו לעמותה.
כתובתו הקבועה של האתר שלנו : http://www.ylas.org.
סיפורו של דן דגן
במדור רשימות :
http://www.gshavit.net/wordDocs/Article-%203/DanDaganMemories.htm