הערת גייזי: (להכשיר את "השרץ")גם
מי שנושא בתארים אקדמאים , לא חייב ובד"כ גם לא יכול להיות אובייקטיבי, זה נורמלי לגמרי! אבל
איש אקדמיה מקצועי מחויב בהגינות:לא להציג את ממצאיו דרך המסננת של השקפתו
האישית, באופן שישרתו את השקפתו האישית ולא את המציאות האובייקטיבית המדעית.
ובוודאי שעליו להימנע מפופוליסטיקה.
כל אחד רשאי להציג את השקפתו האישית, אבל מי שעושה זאת בחסות
תוארו האקדמאי, ולא מביא אסמכתות כפי שנהוג בעולם האקדמאי- ועושה זאת באופן עקבי שוב ושוב, בעיני הוא פשוט
תועמלן של השקפה עולם מסוימת.
וכפי שכבר ציינתי,אני לא מתכוון להפוך את האתר לבמה לתועמלניים משום
צד, אני מבקש מן הגולשים לא לשלוח דברי תועמלנים
לנושאים שנויים במחלוקת. תודה גייזי
14.4.09 מאמר שצוויגי העביר לפירסום באתר
כ"רעיון מעניין"
מאת ד"ר גיא בכור ( ד"ר גיא בכור, פרשן לענייני המזרח התיכון, מזרחן
ומשפטן,)
בקושי נכנס לתפקיד כשר חוץ, בקושי הספיק להתבטא (אם הפרקליטות תאפשר לו בכלל
לתפקד), אך אפקט אביגדור ליברמן בעולם הערבי - כבר בתוקף. רבים מאודשם מתייחסים אל אביגדור ליברמן כאל ראש הממשלה בפועל של
ישראל, ולוקחים את הדבר ברצינות רבה. התדמית שלו היא של נבוט, אדם כוחני, מעין
תואם-פוטין, שלא יהסס להפיל את הפטיש על ראשם של הפלסטינים או של מחבלים אחרים,
והתדמית הזו עובדת. לומר שנתקוף את סכר אסואן במקרה של התקפה מצרית על ישראל זה
דבר נורא לומר, אך המצרים לקחו זאת מילולית, והורתעו. אופציה של התקפת ישראל מצידם
כבר לא תהיה. הם יודעים שהמשמעות היא נד מים בגובה
אל תתייחסו יותר מידי אל התקשורת הישראלית, אין היא מבינה, וכרגיל, אין הרבה קשר בינה
לבין המציאות במזרח התיכון. היא שפכה כמובן דליים של מי ביוב על ליברמן, אך בעולם
הערבי מעריכים מאוד מנהיגות חזקה. לא יגידו זאת
בפומבי, כמובן, אך הם יפגשו איתו, ויזהרו עכשיו מאוד מפתיחת עימות צבאי עם ישראל,
בעיקר הפלסטינים.
אינני יודע אם זו אישיותו האמיתית של ליברמן, או רק תדמית, אך במשחק הפנטזיות
התודעתי, אפקט ליברמן כבר פועל, בדיוק כפי שאפקט נסראללה עבד אלינו והיכה בנו באופן תודעתי. העולם הערבי מתרגם את ליברמן לתדמית
מנהיגיו שלו, בעלי הנבוט, ולכן נכנס לעולם מושגים מוכר לו, מרתיע מאוד. משמעות
הדבר שהוא נפרד מעולם המושגים הבלתי מוכר לגבי ישראל, זו שטען כי היא חלשה, נחלשת
ומתפוררת. משמעות הדבר גם פרידה סופית מתיאורית קורי
העכביש, כאשר ישראל רק ויתרה וויתרה, למען איזה שלום ערטילאי ולא ברור. באיזור שלנו מי שמוותר נתפס כחלש, ולכן הודעתו החד משמעית של
ליברמן שנגמר עידן הויתורים, פעלה את פעולתה במרחב שלנו. אפקט ליברמן חזק עוד
יותר, כיוון שבא לאחר שרת חוץ שאיש לא ספר אותה באיזור,
ולאחר ראש ממשלה שנתפס כחלש, ולא כריזמטי.
הרי פרדוקסאלית, מי שמודיע כי הוא מוותר - נתפס כחלש, אז למה לעשות איתו שלום? אפשר לחסל אותו צבאית. אך מי שמודיע כי
לא יהיו עוד ויתורים, דווקא הוא מקרב את השלום, שכן רוצים לעשות שלום עם חזק,
פוחדים ממנו.
המלחמות בשנות החמישים ועד השבעים הביאו לתהליך השלום עם המשטרים הערביים, אך
ותרנותנו המדינית בשנות התשעים בלמה את התהליך הזה. זו הביאה, אבוי, לעשור של
מלחמות (אנתיפאדת 2000, חשש ממלחמת מיפרץ
חדשה,מלחמת לבנון בשנת 2006 ומלחמת עזה השנה).
יותר מכך: שפע ושגשוג גורמים לעיתים לאנשים להיהפך עצלנים ופאסיביים, כמו למשל עמי
מערב אירופה. זוהי סכנה חמורה שאורבת לנו. יש תמיד להיות עירניים
ולא לשדר שאננות, שכן יהיה מי שנצל אותה לרעה. כל עוד עמי אירופה
נתפסו כחזקים, לא העיזו המוסלמים לגור ולהשתלט על מדינותיהם. עכשיו, כאשר הם
שאננים ורופסים, הם נכבשים בשקט על ידי מוסלמים, וכאשר יתעוררו יהיה זה כבר מאוחר
מידי.
ליברמן השתמש בנאומו במשרד החוץ באימרה הלטינית: bellum Si vis
pacem, para, דהיינו מי שרוצה בשלום יכון למלחמה, אימרה שמתמצתת את המציאות המזרח תיכונית באופן מושלם. כאן
מעריצים את החזק, את מי שמכבד את עצמו, ולכן יכבדו אותו.
אני הייתי מוסיף היפוך של האימרה הזו: Si vis
bellum para pacem , מישרוצה במלחמה, שיתכונן לשלום,
כלומר, מי שרוצה להכין מלחמה, שירדים את הצד השני בשלום, וזה בדיוק מה שהפלסטינים
או צדדים ערביים אחרים היו
רוצים לעשות לנו. האם לנֵצח שלום יוביל באיזור שלנו
למלחמה, ומלחמה לשלום? כל עוד אין אילו עמים דמוקרטיים, התשובה היא חיובית. שימו
לב, אילו משפטים קיומיים מבחינתנו.
ליברמן גם הוסיף כי זהו סוף תהליך אנאפוליס, והוא צודק.
מה ההבדל בין אנאפוליס לבין תהליך מפת הדרכים של אריאל
שרון, אשר קדם לו? במפת הדרכים נדרשו הפלסטינים להיות קודם כל דמוקרטים, להלחם
בחמאס ובייתר
ארגוני הטרור, ואז יקבלו מדינה משלהם. אנאפוליס, הפך את
הסדר ואמר: קודם מדינה פלסטינית, אחר כך שיהיו דמוקרטים וילחמו בטרור. התנגדתי
להיפוך הזה מראשיתו, וראיתי בו הרה אסון,
בדיוק כפי שקרה. אם תקום מדינה פלסטינית עכשיו, בלי למגר את הטרור ובלי דמוקרטיה
שאין בה חמאס, המשמעות תהיה טילים ורקטות על מרכז הארץ, באופן כרוני, כפי שזה
מעזה. זהו איום ששום מדינה בעולם לא יכולה להסכים לו, איום שהיה הופך אותנו למדינת
ווסאלים,
או לחילופין כזו שצריכה להילחם כל העת בנשים וילדים פלסטיניים, שמאחוריהם מסתתר הטרור. אלא שהנשיא בוש כבר שוכנע באנאפוליס, ואובאמה בא בנעליו, חבל
מאוד.
מפת הדרכים היתה הישג חשוב של ממשל שרון, שנהרס עד
ליסוד בידי אותה מפלגה של שרון, קדימה. עכשיו לעצור את התהליך הזה, שבו שכנעה שרת
החוץ היוצאת את מדינות העולם, כבר יהיה קשה, אך עדין זה אפשרי.
כמו ההתפקחות מאוסלו, שבנה ממשל נתניהו הקודם, כך עכשיו צריכה לבוא ההתפקחות מאנאפוליס הכוזב והעקר. הפטנט הוא מעניין, וכך משיגים שלום
במזרח התיכון: אם נרוץ ונחזר אחרי הערבים, הם יבוזו לנו, ויתרחקו במיאוס.
עימדו! אל תרוצו אחריהם ואל תשפילו את עצמכם ב"ויתורים כואבים" (ביטוי
הרסני שמעיד עד כמה לישראל אין כבוד, לפי תפיסת המזרח התיכון. אסור להמשיך ולהשתמש
בו). תתפלאו שהם עוד יבואו אליכם, בתנאים אחרים. מי שמבין
את זה, לא רק עולמו משתנה, חייו עוד ישתנו, לטובה.
מועדים לשמחה.