3.5.07         זיכרונות קרית חיים   :      מאת יעל איתיאל חרלף

 

1) רחוב יוד – "אפילו"

 

אימא של אימי,  סבתא שורלה  האהובה שלי , מצאה בביקוריה בקריה את חברת ילדותה (חברת נפש) , מפולין

את פייגה-דבוירה צוויגנבוים  , אשר הייתה הסבתא של אורי צוויגנבוים ז"ל  שהיה איתי בגן בת שבע, כן הייתה גם

 הסבתא של בן הדוד של אורי, הלא הוא מיודענו צוויגי  יבדל"א . לבסוף סבתי עברה לגור בביתנו וגם אחרי שעזבנו

את הקריה הרביתי לבקרה, הסבתא של אורי וצוויגי גם היא עברה לגור עם משפחתה בקריה והן היו מרבות להפגש

זו אצל זו.   

 

כדרך אדומות השיער....הייתי ילדה שובבה בת 3, וכשסבתי לקחה אותי לביקור בבית חברתה היא ציינה באירוניה

ובלשון סגי נאור:  " יעל ילדה טובה, היא לא מציקה האימא (בעברית של סבתא) , היא לא בועטת, לא יורקת"

אני שמעתי ושתקתי. בדרך הביתה שאלתי : "סבתא - למה סיפרת עלי דברים לא יפים "  ?  "למה - סיפרתי שאת לא בועטת ולא יורקת וכו'...." ענתה לי סבתא. הסתכלתי לתוך פניה ובכעס אמרתי לה :  "אפילו"  !  המילה הזו שלי

הפכה למטבע לשון במשפחה, וכל חיי היו מזכירים לי :  "אפילו"

 

לאחר שדודי יחזקאל חרלף עזב את הקריה, אבי מרדכי הלך כדרכו בעיקבותיו, וכך בשנת 1940 עזבנו את הקריה.

סבתי נשארה להתגורר בקריה בבית ברחוב יוד עד יום מותה ב-.1955 ואני הרביתי לבקרה ולהתרועע עם ילדי הרחוב.

 

כמו שהזכרתי: שתי הסבתות היו חברות קרובות עוד מילדותן בפולניה,  ואולי הייתה אפילו קירבת משפחה...?(כי איך אפשר להסביר את הדמיון בין אורי נכדה של פייגה דבוירה לבין בני הבכור  יואב ? ).

ביום האחרון של חייה ,ישבה סבתי בדירתה ושוחחה עם חברתה הטובה סבתא פייגה – דבוירה, שתיהן לבד, כשלפתע צנחה סבתי ונפטרה מן השבץ. חברתה מיהרה להזעיק את  רעיה אבוחובסקי (אמא של מאיה דותן) שנסעה לחיפה

לבשר למשפחתי את הבשורה המרה. (טלפונים לא היו לנו) התאבלנו עליה זמן רב, ועד היום זכרה שמור עימי.

     תמונות :  להקליק >  הבית מס. 38       שושנה האמא       סבתא שורלה                 

2)קרית חיים שלי :

נולדתי בחורף 1934  בירושלים, כמה חודשים יותר מאוחר הוזמן אבי מרדכי חרלף , ע"י הד"ר בירם לפתוח מגמה חדשה בבית הספר הריאלי להכשיר תלמידים לעבודה משרדית. אבי כלכלן במקצועו, קבל את התפקיד וגם מישרת

הוראה בטכניון במקצוע תורת המסחר. דודי יחזקאל חרלף שהיה ממייסדי קרית חיים , השפיע על אבי לעבור לקריה עם

 משפחתנו:אמא, אחותי עדי ואני. באותו הזמן גרה בקריה ברחוב ב' גם אחותו של אבא נחמה ויינשטוק/גפן , עם בעלה

אריה ובת דודתי  דרורה.כבת שנה וחצי הייתי בשלהי שנת 1935 כשעברנו לגור ברחוב יוד (חומה ומגדל-כיום)

היינו מאד מאושרים בחיינו בקריה, הזיכרונות הראשונים שלי הם מהקריה, אשר עד היום אהובה עלי ושמורה לה פינה חמה בליבי.

 

אושרי גדל והתעצם כשהאיש איתו אני חולקת את חיי למעלה מ- 13 שנה, הוא גייזי שביט, בן הקריה מיום היוולדו וחי בה עד הליכתו לצבא והקמת קיבוץ נחל עוז.כיום אנו מתגוררים בחיפה על רכס הכרמל, מבקרים ונהנים יחד לראיין ולשמר זכרונות של קרית חיים, לפגוש חברי ילדות שיחד בילינו בגן בת שבע הזכור לטוב. הבית מס. 38 ברחוב יוד, מן המעטים שלא שינה צורתו מאז ועד היום ! כל חיי אני חוזרת לרחוב ששינה מאד את פניו, וימי הילדות חוזרים ומרנינים, חברתי הראשונה מאיה אבוחובסקי/דותן עדיין מתגוררת שם במרחק כמה פסיעות מביתי הישן, עד היום אנו נפגשות באהבה, שמחה, חיבוקים ונשיקות .

אין כמו ילדותנו היפה בקריה.     יעל איתיאל חרלף.