אבישי ברק /בנקיר
על משפחת שדמי-שייקין-מרחוב ב' 84 מאת
עם קריאת הזיכרונות של גדעון שדמי על ילדותו בקריה, עלו גם בי זיכרונות
ילדות מביתם של משפחת שייקיין
שהיה ברחוב ב. 84.מאחורי הבית הייתה רפת חלב, שבה היו מספר פרות חולבות.
[היום לא יעלה על הדעת
אפילו לגדל אפרוח בחצר], זוכר אני את יהודה וגדעון עוזרים ברפת,
מניפים חבילות חציר ומערמים את הזבל
בקלשונים, כולם בעלי גוף ושרירים, סמל לצבר הבריא.הרפת פעלה שנים רבות
ומשחוסלה עברו ההורים אף
הם לקיבוץ מזרע.בגמר החליבה, היה האבא צבי מעמיס שני כדי חלב, אחד
בכל צד של הכידון באופניים לחלק
את החלב בבתים. הייתה לו משורה מפח שבה היו חריצים של כל רבע ליטר, יוצק
לסיר הביתי, לאחר מכן היינו
מרתיחים את החלב ומקבלים את הקרום הנוראי.לא פעם, לא היה בביתנו כסף לשלם
עבור החלב ואז שייקין
היה אומר לאמי "לא נורא כשיהיה לך תשלמי".זכיתי לגמול לו
על טוב לבו והמעשה כך היה: לפני שנים, תוך כדי
עבודתי בגליל המערבי, הבחנתי בשולי הדרך בין העשבייה הגבוהה מונחת
כוננית ספרים, עצרתי,בחנתי אותה
ועל אחד המדפים כתובת,אורית או אירית שדמי - קיבוץ אדמית. צלצלתי
למזכירות הקיבוץ וביקשתי להודיע לה,
נעניתי ששדמי עזבה הבוקר וחזרה לקיבוצה מזרע. כפי הנראה החליקה הכוננית
בעת ההובלה של חפציה.
כמובן שהבאתי את הכוננית לקיבוץ מזרע וכך זכיתי להחזיר טובה לנכדתם של שרה
וצבי שייקין.