.

 

 14.7.07   ימים של שגרת-עבודה בחברת-החשמל. 

                             מאת : יעקב משולם.   (תמונות בתחתית הדף)

 

1972. אני עובד כ-10 שנים בבית-המלאכה של הרשת בתור מסגר רתך. בבית-המלאכה ישנם עוד מסגרים, אך אני הרתך היחיד.

באחד מימי השבוע, בשעות הצוהריים, נכנס למשרד בית-המלאכה הנדסאי, עוזרו של מהנדס מנהל הרשת, פונה למנהל ומזמין רתך לכמה ימי עבודה.

" מה קרה? " הוא נשאל והוא משיב: " באזור התעשייה של ביאליק. ליד קורדאני, פגע טרקטור, בעת עבודות חריש, ברגל של עמוד מתח עליון וקרע אותה. עקב הפגיעה נוצרו וויבראציות ועקב כך נקרעו מוליכי החשמל, ששה עמודים קרסו ואחד נשאר פגוע, כשגוף העמוד התעוות בגובה של עשרה מטר.כרגע מרכיבים עובדי-הרשת עמודים חדשים על זוויות הבסיס, שלא נפגעו, אלא שיש מספר רגליים של העמודים החדשים, שאינן מתאימות. הרתך מתבקש להדק אותן לזוויות היסוד ולרתך אותן, משום שעקב המרווח הקיים, אין אפשרות להכניס ברגים בחורי הרגליים וכל זה בגלל טעות היצרנים שייצרו את העמודים. אני מקבל מהרשת טנדר עם נהג של אחת הקבוצות, מעמיס מכלי גז וחמצן לחיתוך וכן משאית ועליה גנרטור (מחולל) ריתוך ויוצא.

 

אני מגיע לשדה וניגש לעמוד הראשון. המנוף הענק כבר הרים אותו ומחזיק בו. העובדים ניסו לחברו לזוויות היסוד, אך לא הצליחו, מפאת חוסר התאמה. הרווח היה גדול. אני אומר למנהל העבודה שאת זה אי אפשר לרתך. המרחק כעשרים ס"מ והוא אומר לי, בחוסר הבנה ברור, כי הביאו אותי לרתך ובשביל זה אני כאן ולא איכפת לו בכלל איך אני אעשה זאת. אמרתי לו: " תביא מפתחות "רינג" מתאימים ותפתח. אל תוציא. תפתח את כל הברגים עד גובה כתפי העמוד."  (כאשר סגרו את הברגים, העמוד נמתח ולא הייתה אפשרות לחברו. כאשר שחררו את הברגים,אפשר היה לשחק עם רגלי-העמוד.) אמרתי למנהל העבודה: "עכשיו תורה למנופאי להביא את העמוד לזוויות היסוד". כאשר העמוד הובא לרגלי היסוד, היה רופף. אמרתי למנהל העבודה: "עכשיו תכניס ברגים ואל תהדק אותם." כאשר הכניסו את כל הברגים, אמרתי לו: "עכשיו תהדק את כולם." עזרתי להם לכוון את העמוד ליסודות ולהכניס ברגים ולא היה צורך בריתוך בכלל.

 

 בעת ההרכבה ניגש עוזרו של מהנדס הרשת  והסתכל על העבודה. שאלתי אותו אם אני יכול לחזור לבית-המלאכה, מכיוון   שנתתי להם כיוון כיצד להרכיב ולהתאים את הרגליים בכל ששת העמודים המוחלפים שקרסו. הוא ענה לי שיש עוד עמוד אחד שנפגע והתעוות בגובה של עשרה מטר וגם אותו צריך להחליף, למרות שלא קרס. אני ניגש לעמוד, מסתכל ואומר לו: " למה להחליף? אני יכול ליישר אותו!" מופתע, הסתכל עלי: "אם תוכל לתקן, אתה תחסוך כמיליון וחצי שקל, עלות העמוד והחלפתו. איך תעשה זאת?" הסברתי לו. הוא חזר למחוז, ניגש למנהל הרשת וסיפר לו. אחרי כשעה, הגיע מנהל הרשת לשטח. הוא פונה אלי:    "משולם, אתה אמרת שאתה יכול לתקן את העמוד? תסביר גם לי איך תעשה זאת !?" אני מסביר לו והוא חושב קמעה ואומר לי: " אני רוצה שתתקע ארבע  יתדות סביב העמוד ותקשור עוגני- פלדה מראש העמוד, כך שתייצב אותו ותאבטח שהעמוד לא יקרוס."  הוא שאל אותי מתי אצא לבצע ומה אני צריך, חזר לבית-המלאכה ואמר למנהל בית-המלאכה לתת לי כל מה שאבקש.

 

ההוראה לתקוע יתדות ולקשור עוגני-פלדה קצת הטרידה אותי וסרבלה מאד

את העבודה.לתקוע יתדות-פלדה ולקשור עוגנים – מצריך יום שלם. מדובר בזוויות גדולות של מטר וחצי וברוחב של עשרים ס"מ כל צד של הזווית

וקשירת עוגנים בגובה של כעשרים מטר.ברשת היה לי חבר מהנדס,שהיה אחראי על כל כלי העבודה  של הרשת. חבר בעבודה וגם אחר העבודה. הוא היה בעל תואר מסטר והערכתי אותו מאד. שמו היה ווצ'יסלב דמיטריוק,  סלבק,  בכינויו, איש בעל שיעור קומה, משכמו ומעלה. הבאתי לפניו את בעיית העוגנים, שלדעתי היו מיותרים. הוא חשב מעט ואמר, שגם לדעתו הם מיותרים, אך ביקש ממני זמן לבדוק את העניין. אחרי שעה חזר אלי ואמר לי: " תשמע, היתדות והעוגנים מיותרים, אך אם הבוס הגדול אמר, מוטב שתעשה זאת, שמא יקרה פנצ'ר ובעת ביצוע העבודה העמוד יקרוס וחס וחלילה מישהו ייפגע..."           אך לפי חישוביו העוגנים מיותרים לגמרי.

למחרת אני יוצא לשטח, לאחר שהכנתי את כל האביזרים, איתי עוזר, שהוא המנופאי ומסגר שיגיש לי ויעזור לי בעת שאעבוד למעלה. מנהל העבודה ברשת אמר לי כי רק בשעה עשר לפני הצהריים יתנו לנו את הבמה ההידראולית וישחררו את העמוד לצורכי עבודה. הגעתי עד לעמוד. התפרסתי. הכנתי את  מכלי החיתוך. היו לי ארבעה-עשר מטר צינורות גז וכן הכנתי את גנרטור הריתוך. בשעה עשר הגיעה הבמה ההידראולית. העמסתי עליה את חלקי העמוד האמורים להחליף את החלקים הפגועים והבמה, נהוגה בידי העוזר, עלתה וניגשה עד למקום הפגום. מיד, ללא היסוס, פתחתי בעבודתי. חתכתי את המקומות הפגועים וכאשר חתכתי את הצלע הראשית של העמוד, בחרדה רבה, השתחרר לפתע העמוד מהמתח בו היה נתון עקב הפגיעה. העמוד התנדנד אנה ואנה, כפי שציפיתי ולפי מה שחישב סלבק דמיטריוק חברי, נרגע והתיישר, כאילו חדש. מיד זרקתי לקרקע את החלקים הפגומים שחתכתי, לקחתי את הזוויות שהכנתי מבעוד מועד, בעזרת חברי העוזר, הצמדתי אותן וריתכתי.בשעה אחת-עשרה ארבעים וחמש העמוד היה גמור. אמרתי לעוזר שלי לצבוע אותו בצבע עופרת ראשוני ולאחר כרבע שעה – בצבע אפור.

 

בשעה שתים-עשרה ורבע ירדנו מהעמוד, קיפלנו את כל הצינורות והכבלים וישבנו לצהריים. אחד העוזרים שלי, שגר בסביבה, ביקש רשות ללכת הביתה לאכול. הוא הציע לשני העוזרים הנוספים וגם לי, לבוא לביתו לצהריים. העוזרים יצאו אתו ואני נשארתי בצל האקליפטוס לנוח. העמוד היה ישר לתפארת, חדש. הצבע האפור, שנצבע על מקום האירוע, התמזג בצבע האבץ של גלוון העמוד וקשה היה לזהות את מקום העבודה,החיתוך והריתוך.

רוח קרירה לטפה אותי ואני נמנמתי בשקט.

 

לפתע הגיע מנהל הרשת, ראה אותי יושב, הכל שקט, אין עוגנים ואין עובדים.

הוא היה חולה במחלה הנוראית ובפנים מעוותות מכאבים שהיו לו, שאל אותי:" משולם, מתי אתה מתחיל ?!! " ואני אומר לו: " העמוד מוכן ! "

הוא היה מוקף פמליה שלמה של מהנדסים. מהנדס הרשת הארצית, מהנדס המחוז ועוד. בעת תשובתי כולם נאלמו דום. מיד שלפו משקפות וחיפשו את מקום המפגע.  שנה לאחר מכן פרצה מלחמת יום-כיפור. לאחר ארבעה חדשי שירות-מילואים, שבתי לעבודה. סיפרו לי כמה דברים:

א.   מנהל בית-המלאכה פורש לגמלאות.

ב.   מנהל הרשת, על ערש דווי. כשנשאל במיטת-חוליו מי יחליף את מנהל       

בית-המלאכה הפורש, אמר: " משולם, כמובן! "

 

יעקב משולם, כרמיאל. 14.7.07

 

תמונות :

1)  http://www.flickr.com/photos/geyzi_shavit/805886016/in/set-72157600741044411

2) http://www.flickr.com/photos/geyzi_shavit/804997443/in/set-72157600741044411

3) http://www.flickr.com/photos/geyzi_shavit/805882966/in/set-72157600741044411

4) http://www.flickr.com/photos/geyzi_shavit/804994497/in/set-72157600741044411 

 

האלבום :  http://www.flickr.com/photos/geyzi_shavit/sets/72157600741044411