5.7.07    ר ש פ י ם :  תן טרמפ לחייל. סיפור מאת יעקב משולם

 

שנת  1976. לקראת החופש  הגדול אני נקרא להתייצב לשירות מילואים.

הפעם, מפאת גילי, אני מוצא עצמי מופרש מהגדוד, (24), לטובת מפקדת החטיבה. אני נכנס למתחם צמח, שם מפקדת החטמ"ר שלי. עוד לפני 67

הפכה חטיבת כרמלי, היא חטיבה 2, להיות חטיבה מרחבית וקיבלה  עליה את הקו מדרום לבית-שאן  ועד לדרום רמת- הגולן . שם שירתו  גדודי החטיבה את השירות הפעיל שלהם, להוציא מקרים מיוחדים, שגדודים מהחטיבה שירתו בקווים אחרים, כמו בתעלה, בשארם-אל-שייך וכן בגבול הלבנוני.

 

אני פונה למשרד השליש ומתייצב. השליש אומר לי כי נבחרתי במיוחד לשירות זה. עלי להקים מחנה צבאי באזור קיבוץ רשפים שלמרגלות הגלבוע ולהיות מפקדו בתקופת-הקיץ, רוב החופש הגדול. המחנה יהיה מחנה אימונים לנוער הקיבוצים. עליהם לעבור מטווחים וכן לימוד לחימת הגנה על בתיהם. את האימון יעברו נערים ונערות שעולים ליא' וליב' – הבנים מחזורים של שבוע והבנות – שלושה ימים. כמאה בנים ומאה בנות בכל מחזור.

 

ההדרכה תוטל על קציני מילואים של החטיבה וכן יהיו מסופחים שלוש קצינות וקצין אחד מהגדנ"ע. אני אקבל מחלקת מילואים, כשלושים חיילים, נהגים טבחים, אפסנאים, נשקים, חובשים, קשרים, שתי פקידות וסתם כלליים מהחטיבה ואהיה אחראי על המשמעת ועל כל הנושא, למעט האימונים. אני הריבון ובייחוד עלי להקפיד שכאשר תגענה הבנות, המקום לא ייהפך להפקר.

 

הקימותי מחנה. הכנסתי את החיילים לשגרה וביום ראשון, לאחר שבוע של  עבודות, הגיעו ה"סטודנטים". הכל דפק כמו שעון שווייצרי. הפקידות ערכו רישום, האפסנאים נתנו ציוד, הנשקים – נשק ואז הגיעו הקצינים. קצין הגדנ"ע, שהיה אחראי על נושא הלימוד והאימון, חילק את הסטודנטים

למחלקות בנות שלושים איש וכל מחלקה קיבלה שני קצינים ולאחר ארוחת הצוהריים שהמטבח שלנו הגיש, יצאו למשימות ראשונות. כך עברו שלושה ימים ואז באו הבנות. כל ערב היה נשאר לאחר האימונים קצין תורן. הודעתי לו   כי אני חייב להגיע הביתה ואחזור למחרת בבוקר, לפני האימונים  ואז אמר לי קצין הגדנ"ע  שיש בעיה. לכל הבנות שמתייצבות מחר יש תחבורה ורק לשש בנות מקיבוץ אפיקים – אין והוא מבקש ממני, שמא יכול אני, כשאני חוזר מכרמיאל, לקחת את הבנות מקיבוץ אפיקים. אמרתי: "או קיי," והוא שמח לפתרון זה. למחרת בבוקר אני עובר בחטיבה, מברר דברים ויוצא לדרך, כשמזכירים לי, שליד קיבוץ אפיקים תחכינה לי שש בנות. יצאתי.

 

בסיבוב לכוון אפיקים, עומד רס"ר ומבקש טרמפ עד בית-שאן. הוא צועק לי. אני עושה תנועות ופרצוף על זה שאינני יכול לקחתו וממשיך.

בשער של קיבוץ אפיקים – שש בנות. אני עוצר. מה אגיד לכם? מלכות-יופי

אחת אחת. ברכב שלי, אופל קדט סטיישן, יש לי על הגג בגז' ואני עוזר לבנות להעמיס את הציוד שלהן למעלה. כל מי ששמה את הציוד, נכנסת לרכב.  שתיים ליד הנהג , שלוש מאחור ועוד אחת בבגז' האחורי   של הסטיישן.  עוד הן נכנסות ומגיע ג'יפ צבאי ובג'יפ הרס"ר שחיכה לטרמפ וכאילו סירבתי לעצור לו והוא: "  אה!!  לאלה אתה עוצר??  יופי יופי !!  "  בלעג ובבוז, כאילו אותן העדפתי עליו, כרס"ר לרס"ר.         

לך תסביר לו שאין לך אחות.....

 

יעקב משולם, כרמיאל.  5.7.07