30.1.07  עץ אקליפטוס   ועץ קטלב ליד המרפאה ספור לט"ו בשבט ממוטקה

 

זרעים של עץ האקליפטוס   הובאו מאוסטרליה לא"י  בשנת 1883 ע"י  ספאפורד  נוצרי תושב ירושלים     ומסרן   לקרל נטר,  לגידול וטיפוח  (מיסד ומקים את בית- הספר החקלאי מקווה- ישראל ) .

הזרעים לא נקלטו .  הרעיון היה להביא לארץ עץ , הצורך כמות מים גדולה ועמיד בפני ריקבון השורשים ,כדי לייבש את הביצות ולעזור במלחמה בקדחת ,  שהפילה חללים רבים ועשתה שמות  באנשי המושבות   וכן לשמש כעץ לבניה .

קרל נסע שוב לאוסטרליה והפעם הביא עמו כמה סוגי זרעים. של אקליפטוס. עץ האקליפטוס  נפוץ מאוד באוסטרליה

ומכסה שם   שטחים גדולים.  מוכרים וידועים  מאות מינים וסוגים  של עץ זה. הוא הביא אתו שני מינים   שנראו בעיניו

כמתאימים .ההצלחה הייתה רבה, למין הידוע בשמו העברי כאקליפטוס המקור CAMALDULENSIS  המין השני לא

הצליח כל כך  , הוא  הגלובולוס לא קיבל שם עברי, וידוע בעולם בשמו GLOBULUS עץ האקליפטוס השתרש בארץ

התאזרח והסתגל לתנאי יובש  ורטיבות כאחד, במשך השנים הובאו לארץ , עוד מינים רבים ושונים לנוי ולתעשייה.

לפני כ' חמישים שנה ניטעו כאן  בגדות   לצדי הכביש" הראשי" בכניסה השניה למניין הכניסות! ממקום מגורי

המתנדבים היום  ועד המרפאה .  עצי אקליפטוס   שנתקבלו ממשתלת הקרן- הקיימת בצפת. כמה מהעצים גדלים וצומחים עוד היום.אחד מהעצים  גדל ליד המרפאה.העץ  בעל צמרת עגולה שונה מרוב העצים בני מינו.עבר פגיעות קשות בהפגזות ושיקם את עצמו במהירות. חובבי עצי אקליפטוס ממקומות שונים בארץ, באים לראות להתרשם  ולהצטלם  ליד העץ .

יום אחד , היגיע לגדות מנהל  אזור הייעור  מהקק"ל ,דוויד רביב ,  לאסוף זרעים מהעץ .  ראיתי אצלו בטנדר מאחור, בין עשרות  פחיות שתילי  האקליפטוס , קופסא אחת  ובה חמישה שתילים של עץ  הקטלב . מיד חשקתי בשתילים אלו.ולא פסקתי להסתכל בהם. בין עצי החורש עץ הקטלב מיוחד במינו  , נפוץ באיים הקנריים   ובמערב אמריקה הצפונית.

ואצלנו גדל  בהרי ירושלים ובכרמל . העץ  לא גבוה  כ-שישה מטר,  גזעו אדום-חום חלק ומבריק , ירוק כל השנה ובאביב מכוסה פריחה בהירה  בפרחים דמויי פעמון  ובקיץ פרותיו   מבשילים בצבע אדום ,ראויים למאכל.

ניסיונות רבים נעשו לגדלו בגן הנוי אך לא צלחו , יודעי דבר אומרים ששורשי העץ חיים בסימביוזה עם פטרייה מסוימת הנמצאת בקרקע ובלעדיה לא יוכל להתפתח. קבלתי מדוויד, את שתילי הקטלב.

שלושה שתילים שתלתי בין עצי חורש, מאוקלמים ורגילים בתנאי המקום.  כליל החורש אלונים, עצי אורן  ואקליפטוס .(ע"י בתי המתנדבים היום)  הרחק אי  שם בקצה הקיבוץ. שתיל אחד שתלתי  ליד המועדון. (היום ספריה) בצד המדרגות העולות לכביש,ושתיל אחד ליד המרפאה.  והשתיל עלה וגדל והיה לעץ וניכר בו צבע גזעו האדום.

כשהיה חשש שהמקלטים לא יתנו את ההגנה למסתתרים בתוכם  ויקרסו בפגזים המשוכללים של הסורים . הוחלט לכסות את המקלטים בשכבת אבן , לשם כך הובאה אבן בזלת מרמת הגולן , משאיות מביאות את האבן , הנהג נכנס עם המשאית כמה שיותר קרוב למקלט  דורס ורומס כל שתיל בנסיעתו לאחור , והנה להפתעתי הנהג הבדואי הנוהג במשאית נזהר מלהתקרב לעצי הקטלב , ובייחוד ליד המרפאה, שם לא היה גינון ואפשר היה להתקרב יותר.

הבנתי שיש כאן משהו .שאלתי" מה קורה כאן"? . בתחילה האיש נמנע מלהשיב ! ישבנו למרגלות עץ האקליפטוס לשתות

קפה ,להפסקת בוקר  קצרה. עוד מעט אבני הבזלת תהיינה חמות ואי אפשר לגעת בהן , צריך להזדרז . אבל הפעם באופן בלתי רגיל נתרצה הבדואי נהג המשאית,  הממעיט בדיבור  בדרך כלל,ובשפה עברית מתובלת  במשפטים בערבית  סיפר,  " עץ הקטלב  הוא ,  "עאתל" פירושו  "רע" כל הפוגע בו, קללה תחול עליו ועל בני ביתו. גזעו אדום  ופרותיו אדומים. כי שורשיו ינקו דם אדם. לפני שנים חיו בקצה הכפר ליד היער , אב ובנו ואשת הבן בבית אחד והאישה יפה מאין כמוה . 

מילים לא יוכלו לתאר את יופייה. הבן ואשתו והאב הזקן הסתפקו במועט  ולא ידעו מחסור מהו . יום אחד נפל האב

הזקן נפגע וחלה.  לא נמצא לו מרפא בכל הכפר ואפילו מגדת העתידות ומרפאת בלחש לא יכלו לעזור לו. לקח הבן צרור

עם מעט כסף, עלה על סוסו  ורכב לעיר הגדולה לחפש תרופה. נשארה האישה הצעירה לטפל באב הזקן , עוברים ימים והבן בושש לחזור  והנה למגע ידה של האישה נרפאו הפצעים שכיסו את כל גופו. היו ואינם . הזקן הבריא קם ממיטתו  בהרגשה נפלאה כמו חזרו אליו  ימי נעוריו . ובעוד הבן מבלה בעיר , לא עומד בפיתוי נערות חמד אשר פגש. התפתח

רומן בין האב לאשת בנו . חולפים הימים... שב הבן לכפר ומוצא את אישתו בחיק  אביו . קם עליו והרגו , חפר בור  ליד אחד העצים וטמנו בו.   כיסהו בעפר . שורשי העץ ינקו את דם האב , גזעו האדים  ומכאן שמו קטל - אב . עץ זה מקולל

הוא וכל הפוגע בו מסתכן בנפשו.       מוטקה.