14.6.07 מחנות הצבא הבריטי בקריה ומסביב לה : מאת יעקב משולם
הנקודות
האסטרטגיות החשובות, שבגללן היוו הקריות - והקריה בייחוד - קומפלקס ענק
של מחנות הצבא הבריטי, היו נמל-חיפה, שדה התעופה
ובתי-הזיקוק. סביבם נוצרה
מערכת צבאית, מן הגדולות של הצבא הבריטי.ראשית,
בנמל-חיפה, הצי הבריטי, גאוות
האימפריה. אוניות מלחמה הגיעו על מנת להצטייד
בתחמושת ובמזון וכן לתיקונים. זה היה
נמל-הבית הגדול ביותר של אנגליה במזרח התיכון , שכן הגרמנים היו סביב וסיכנו את
הצבא ואת
הצי הבריטי וחיפה הייתה נמל, יחסית, מוגן.
זכורות לי תזמורות הצבא והצי בכל מיני חגים של
בריטניה, בייחוד ביום ההולדת של המלך,
שהיה באופן
רשמי גם חופשי מלימודים , שבו היו תזמורות של חילות - בריטניה מופיעות
ברחוב הרצל
וגם עורכות מצעד. שם גם התאהבתי בחמת
החלילים של התזמורות הסקוטיות.
על הכרמל היו מחנות עצומים של חיל-הים ותותחנים.
כמו כן היו מוצבים שם תותחי-חופים וכן
היה מנחת לספיטפיירים , ליד מקומה
של האוניברסיטה היום . המפקדה הראשית למזרח
התיכון
הייתה בסטלה מאריס, שם היה גם המגדלור הזכור לכולנו
מהילדות.
נעבור
למפרץ. כמובן, שדה התעופה וכל השטח מדרום לו, שבו היו עד לא מזמן מבנים מרובעים,
בצורת מגדל, שלמעשה היו תנורי-סולר. כל ערב היו
מדליקים אותם ועשן סמיך היה מכסה את
המפרץ, על
מנת שמטוסים גרמניים ואיטלקיים לא יוכלו לזהות מטרות. כמו כן, ערב ערב היו
מפריחים
בלונים גדולים מעל בתי הזיקוק, הנמל, האיי.פי.סי. וכל
מחנות הצבא הבריטי. כולנו
נשמנו את
העשן הסמיך שהיתמר מעל המפרץ וכשאחד הבלונים היה ניתק מעגינותו ועף ברוח,
זה היה יום
שמחה לכל הנערים, שכן הוא היה עטוף ברשת-גומי ובד שכולנו חפצנו בהם.
במפרץ חיפה
היו מחנות של חילות ההנדסה והאספקה. באזור התעשייה, לידביהח"ר
סיליקט
ואזור אסמי הקמח הגדולים, ליד השיכון העירוני.
כמו כן היה מחנה ענק בשטח שבין המשטרה
ועד לבי"ס ב', הלא הוא "מגינים", שהיה אז מדרום לקריית-חיים. לפעמים היינו, כל
החברה',
עומדים בשערי מחנות האספקה ומסתכלים על השיירות
של הצבא, קרונות גדולים הרתומים
לסוסים בלגיים ענקיים, העושות דרכן בעצלתיים,
מעמיסות ציוד, תחמושת ומזון וחוזרות
למחנות-הצבא
הבריטי, הפזורים בכל אזור חיפה, נשר, יקנעם וכן במבואות הדרומיים של חיפה,
טירה ומחנה
דוד.
יש לזכור
שבארץ-ישראל מנה הצבא הבריטי בשיאו למעלה ממאה אלף חיילים, מכל הלאומים
והצבעים. בתקופה
מסוימת שרתו במחנה שליד ביה"ס חיילים שחורים מטנגנייקה ואנו, הילדים,
בתום שעות הלימודים, בלכתנו הביתה, נסחפנו
למשחקי כדורגל נגד החיילים הכושים. יום אחד,
מול חייל שחור, בשעת- משחק, חטפתי בעיטה ברגל.
עפתי באוויר ונפלתי על האדמה. כל החיילים
נבהלו ונזעקו אלי. הכניסו אותי ואת חברי לאוהל,
השכיבו אותי במיטה והביאו ממתקים וחלב משומר.
לאחר כמה דקות קמתי ואמרתי להם תודה, וכל
החברה', עם ממתקים וקופסאות חלב מתוק הלכנו
הביתה.
מחנות של
חיל-רגלים היו גם ליד פסי הרכבת, איפה שהייתה התנועה המאוחדת
וכן בקרית-מוצקין, מצפון לקריית-שמואל, שהשתרעו עד קורדני
ואף צפונה לה. המחנות שליד
פסי-הרכבת, ברחוב א' ובין המשטרה לבי"ס
"מגינים", היו, בדרך כלל, משכן לכל בני-הברית
שנאלצו לעזוב
את ארצם, כמו צבא אנדרס הפולני, צבא יווני ועוד. כמו כן
היו בקריה חיילים סקוטים,
אוסטרלים,ניו-זילנדים, אנגלים ואפילו פעם היה המחנה שבין המשטרה לבין
"מגינים" – מחנה
שבויים איטלקיים. תקופה מסוימת, בתחילת המלחמה,
אכלסו את המחנות גם חיילים הודים,
בורמזים מהגורקה, וכושים מאפריקה, מכל צבעי-הקשת.בקיצור, היה שמח
בקריה.
אפרופו,
הצי הבריטי, שהיה גאוות האימפריה, גם היה
אחד החילות הסנובים והיוקרתיים. סרבו
לקבל שם
מתנדבים שלא ממדינות אנגלו-סקסיות . מיום אחד הגיעה לסביבת הנמל האונייה
"קמברלנד", שהיתה סיירת-קרב גדולה,
שמפאת גודלה לא יכלה להיכנס לנמל. היה חסר להם
טבח ראשי
ולא הצליחו להשיג בכל החילות ששרתו שם.
בלית ברירה הסכימו לגייס יהודי
ארץ-ישראלי
מתנדב לצי הבריטי. זה היה נורא. היהודי שלנו עלה לאונייה וקיבל את התפקיד הרם
של טבח
ראשי. כל עובדי המטבח, שהיה גדול מאוד וסיפק אוכל ללמעלה מאלפיים אנשי-צוות,
לא הרגישו
בנוח לנוכח נוכחותו של "נייטיב" על פאר הצי
הבריטי, "קמברלנד". על מנת ליצור
מצב שבו
יצטרכו הממונים לסלק את היצור החדש, החליטו להתגרות בו ולכשיגיב,
יכו אותו
מכות רצח ואף יטילו אותו לים. כל בוקר, כשהיה הטבח הראשי מתעורר, מצא את נעליו מלאות
צואה. הוא לא אמר שום דבר. היה שוטף אותן במים,
נועל ועובד בשקט, כשכל מבטי הצוות – עליו,
לראות כיצד
הוא מגיב. כך עברו שבועיים. כל יום שטף את נעליו ולא אמר מילה. אחרי שבועיים
ניגשים
אליו כמה רבי סמלים, שהיו פיקודיו ואומרים לו: " תשמע, עד היום ניסינו אותך.
כל יום עשינו
צרכינו בנעליים, במטרה שתגיב ונוכל לפגוע בך. אנו
רואים שאתה חברמן וראוי לשרת אתנו באונייה.
מהיום אנו
מפסיקים לחרבן לך בנעליים". והוא משיב להם בקור רוח: "טוב מאוד! מהיום
אפסיק להשתין
לכם בתה."
יעקב משולם