15.6.07  בונצ'יק שגר בקרבת מגדל המים ברחוב ד' נזכר: מחנות הצבא הבריטי.

 

     לאחר קריאת הזכרונות על מחנות הצבא הבריטי בקריה, נפתחו גם חרצובות זיכרוני ועלו תמונות ממגירות נעלמות.

     הראשונים שישבו במחנה הדרומי שהחל בערך מול רח' ו ,ונמשך מזרחה,עד בנין המשטרה, היו חיילים אוסטרלים.

      הם ישבו שם החל משנת 1939 ועד 1941 כשרומל התקרב לגבול מצרים, והאוסטרלים הועברו למדבר המערבי.

     רק אחריהם באו האפריקאים, שהיו גייסות סוג ב', ושימשו בתפקידי שמירה ושירותים.

 

     משנת 1946 ועד סיום המנדט הבריטי,ישבו במחנה "הכלניות".(הצנחנים הבריטים הידועים לשימצה  ג.ש.) אז גם נקטעו

     יחסינו,   אנו הילדים עם חיילי המחנה ,  שגם הוקף בגדר רק באותה העת.   מכלם זכורים לטוב החיילים האוסטרלים

      שהסתובבו בקריה,   באותה התדירות שאנו הילדים הסתובבנו בין אהלי המחנה   ,תפקידינו במערכת היחסים עם

       האוסטרלים היה ללמד אותם עברית.   בתמורה קיבלנו קופסאות שימורים כחולות, של גבינה  צהובה.

 

      "הכלניות" הבריטים מתאבלים על שושנה דמארי     >  http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/048/611.html    

                                                                          קליק  >   להאזנה לשיר 

   

     השיעור הראשון היה ללמד את האוסטרלים לאמר "קח ולך". במבטא האוסטרלי הכבד זה נישמע מפיהם: "קק ולק".

     וכל זה מלווה במצהלות שימחה של ה"מורים" והנלווים עליהם.   למותר לציין שתמיד חזרנו על השיעור הראשון,

      ומעולם לא היגענו לשיעור השני.

 

     במרכז המחנה היה מגרש מסדרים, שבאחת מפינותיו בנו החיילים "סוס" להתעמלות משקי חול, ועליו הם בילו רבות

      משעותיהם הפנויות, כשאנו צופים בהם, מתפעלים מהביצועים, או בזים לנופלים.  התלהבותינו שכחה במקצת כשכמה

      מהחיילים בנו בנוסף עוד "סוס" קטן, עבורינו הילדים שעליו היה עלינו להראות את  כישורינו, שלא היו מי יודע מה.

      עם עזיבת האוסטרלים תמה גם מערכת היחסים שפיתחנו אתם , וכבר לא התחדשה עם יורשיהם.

 

     מחנה נוסף היה במתחם  ,  I.P.C.ישבו בו פרשי הלגיון הערבי, שבסוף החורף היו מוציאים את סוסיהם למרעה עד

      שהחמסינים יבשו את העשב.    תמיד ליוו את הסוסים שומר או שניים. הבדואים נהגו לקשור את רגלי הסוסים הקדמיות

      לבל ירחיקו הסוסים יותר מדי,ושוכבים לישון בפינה מוצלת.  הרבה תכניות תכננו לגנוב סוס או שניים, אולם הן לא יצאו

      מגדר תכניות, ואולי טוב שכך. לקראת סוף 1947 כשגאה המתח בארץ פונו משם הלגיונרים.

 

     עם פינוי המחנה הדרומי, ב-  1948נותרו בו רק רצפות האהלים. אנו הילדים פשטנו על שטח המחנה לאחר שפשטה

     השמועה  שאפשר למצוא תחמושת בריטית שנשמטה מחגור החיילים במהלך השנים, וניקברה בחול, מסביב לרצפות

     האוהלים,  מה שהוכח כנכון. האמיצים שבינינו אף ירדו למעמקי ה"קרוסלות" או המחראות שיבשו בינתיים, ויצאו משם

     ברכוש גדול. אני עצמי שמרתי פח מלא תחמושת עד סוף שנות החמישים. בתחמושת היו גם הרבה "חקים" או כדורים

    חסרי קליע שחגגנו אתם בכל הזדמנות. מה גם שחיל האויר בשנותיו הראשונות, שעל שורותיו נמניתי, צויד בנשק אישי

     בריטי.

                                                                                         .....................

      נ.ב.

    יום אחד הופיע ידידנו יורם סתו בקן התנועה, עם מקל סבא בידו. יחודו היה בכך שעם סיבוב הידית נפתח בית בליעה,

    וניתן היה לטעון בו כדור אחד. מין רובה מרגלים !

    עקב מצב הקנה לא הירשה מר סתו ידידנו לירות בו כדורים חיים, אולם "חקים" כן.

    ומאז אותו היום, היקפדתי להופיע לכל פעולה, עם מספר חקים בכיסי.להיות מוכן לכל הזדמנות שאולי תבוא.

    אולם מקל הסבא לא הופיע שנית.

                                                                                                              

                                                                                                                                       בברכה בונצ'יק