13.7.08 "הצגת הקולנוע
הראשונה." מאת
נילי דיסקין
אם יש באתר גולשים שנולדו כבר אל תוך עידן הטלוויזיה, או כאלה שמאז שהם יזכרו את עצמם, יכלו בלחיצת
מקש בסלולארי שלהם לראות סרט, הרי
שהרשימה
הזאת ,בשבילם, היא בבחינת ד"ש חמה מעידן
הדינוזאורים. אני זוכרת את הסרט הראשון בחיי, אותו ראיתי בבית-העם בקריית חיים. שמו
היה "פרח הסלע" הייתי כבת 3-4, אני זוכרת ג'ונגל,
ואמא שמחפשת את הילד שלה וקוראת לו ביער : "דנילו!~ דנילו!" . ועוד אני זוכרת סרט
בשם "נעליים אדומות" על רקדנית בלט אותה גילמה נורמה שירר, וכמובן את הסרט במבי. כל הסרטים האלה היו "מסחטת
דמעות" רצינית. ומזל שאחר כך הופיעו גם צ'ארלי צ'אפלין, בוד אבוד ולו קוסטלו (השמן
והרזה*),ודומיהם כדי לאזן את הפרצופים הקרייתיים הזולגים שיצאו מהסרטים
הנ"ל. ההמצאות של היום קורות כל כך מהר, ובשטף - שספק אם הדורות של צאצאינו מספיקים
"להתרגש" מהן כהוגן כמו
שאנחנו
התרגשנו בזמנו. נראה לי שכיום,מייד עם צאתה של המצאה
כלשהי , מחכים כבר ל"דור הבא" שלה.אז
יש להם אחלה טכנולוגיה, אבל מה עם
ההתרגשות? שבוע טוב. נילי דיסקין.