9.3.10 עמוס צפרוני – כפר עזה : חטיפה ליד גבול עזה
בשנים ההן (שנות ה 60 ) הייתה בקיבוצים פעילות תרבותית רבה ורכז תרבות לא
יכול היה להרשות לעצמו שיעבור ערב שבת ללא מסיבה כל שהיא לחברים .הרעיונות היו
רבים החל מ"ערב גמדים" דרך "עיתון חי" מיגע וכלה ב"שניצל
בורשט". אולם גם הרעיונות נגמרים והרכז (או הרכזת) מנסים בציפורניים לגרד
רעיונות חדשים .
והנה בערב שבת קיצי אחד מתקיימות
שתי מסיבות ,אצלנו הזמינו קוסם סוג ד' ( אורי גלר –לעניים ) ובקיבוץ השכן ,נקרא לו
וואדי הגבורה (למען טשטוש העקבות ) היה ערב משימות . אחת המשימות שהוטלה על אחד
החברים הייתה להביא חבר מקיבוץ אחר ,בכל דרך אפשרית , ולהכניסו למסיבה בקיבוצם
(אפילו אם זה נגד רצונו ) .אצלנו כמובן לא ידעו על כך דבר .
שומר הלילה באותו ערב היה החבר
א' שהיה בעל בעמיו בעל תפקיד מרכזי ואחד מפרנסי הקהילה .במסגרת שיטוטיו במשק הבחין
בג'יפ שמתקרב לגדר , כשניגש עם נשק שלוף לברר במה
העניין ראה שזהו הג'יפ של הקיבוץ השכן ובו יושבים ארבעה חברים ובראשם החבר
ג' שהיה ענק גדל גוף ורב כוח . הם סובבו אותו בכחש וסיפרו לו שהבחינו בתנועה חשודה
ליד בית הביטחון הישן של סעד ויש לבדוק במה הענין . א'
נכנס לג'יפ והם זינקו עליו , תפשו אותו בידיו וברגליו , הצמידו אותו לרצפת הג'יפ
והחלו בנסיעה מהירה לכיוון המסיבה בקיבוצם . כל הדרך נלחם איתם א' (שגם הוא לא היה קוטל קנים )
בניסיון להחלץ מהם כדי לא לספוג את הביזיון , אך ללא
הצלחה ,הם היו חזקים והם היו ארבעה . מותש ומושפל הוכנס א' למסיבה בוואדי הגבורה
לשמחתם של החברים . ג' שהצליח במשימה זכה לתשואות וודאי גם קיבל פרס (אולי כרטיס
להצגת "הקרנפים" באמפיתיאטרון הפתוח בשער הנגב) ואילו א' שלנו יצא אבל
מושפל וחפוי ראש . מישהו שם התנדב והחזיר
אותו לקיבוצנו " וזרק " אותו ליד השער .
בינתיים אצלנו נגמרה המסיבה
ובעוד אנו אוספים ומרכזים את הכיסאות נכנס א' כאשר הוא מלא שריטות והבעת פניו
"קשה" וכשכולנו סביבו הוא מספר לנו את כל הסיפור ... מיד פרצה סערת
רוחות והרגשת ההשפלה הציפה את כולנו . נשמעו קריאות רמות "לעשות מעשה "
ולצאת לנקמה , ועין תחת עין . ישנם חברים שאפילו זוכרים שלקחנו נשק (סטנים ורובים
צ'כים ) אבל זה לא בטוח . קפצנו כעשרה חברה ,מאושיות הקיבוץ על שני הרכבים של
הקיבוץ.( טנדר פיג'ו והג'יפ הצהוב ) ודהרנו לשם . המסיבה שם כבר נגמרה מזמן
והחברים הלכו לישון .התחלנו להסתובב בקיבוץ להרים את קולנו לצעוק ולמחות בחמת
זעם על מה שקרה .אבל בעצם לא כל כך ידענו
למה באנו ... נזכרנו לפתע שהחבר כ'. ע' . מקבוץ וואדי הגבורה הוא גם מזכיר התנועה , פנינו כולנו לביתו וליד הדלת הסגורה צעקנו
ומחינו ואמרנו :איך אפשר , ומדוע לא עצרת אותם ועוד כמה מחאות לריק . הוא כמובן לא יצא אלינו ואפילו לא הגיב .
חזרנו הביתה בשעות הקטנות של
הלילה עייפים מושפלים וזועמים . למחרת כינסנו אסיפה (תמיד במוצאי שבת ) וכמובן
הנושא המרכזי היה : מה עושים ואיך מגיבים . לאחר דיון ממושך הוחלט : מנתקים
לחלוטין את היחסים עם קיבוץ וואדי הגבורה ,אין פגישות בין חברים ,איך התייעצויות
בין הפלחים והחקלאים לא שואלים ולא משאילים כלים חקלאיים וכלי עבודה זה לזה וכד'
.בקיצור נתק מוחלט , ואף מודיעים על כך לתנועה .
החיים חזרו למסלולם , בכל זאת
היו כמה דברים יותר חשובים ) מחטיפת חבר למסיבה ) בעיות פרנסה , כלכלה , בצורת ובעיות בטחון ובכלל
הקמת קיבוץ חדש בנגב . אבל על הנתק מהקיבוץ ההוא שמרנו באדיקות , עם טעם של חמיצות
...
עברו כמה חדשים , אולי שנה ואולי
אפילו שנתיים , גם חברים בהנהגות הקיבוצים וגם רכזי תרבות התחלפו בינתיים ואולי גם
בלחץ " התנועה " הוחלט על
"סולחה" . בקיבוץ וואדי הגבורה יזמו חפלה גדולה : כל חברי
קיבוצינו הוזמנו אישית להתארח אצלם ביום ששי אחה"צ ומשם הלכו כולם יחד לארוחה
משותפת בחדר האוכל והמשכנו במסיבה לתוך הלילה . אחרי שבועיים הזמנו אותם אלינו לפי
אותה מתכונת והשיחות נסבו רק על : אצל מי הייתה המסיבה יותר מוצלחת וכמובן כל
קיבוץ התגאה בהישגיו .
הרבה שנים חלפו מאז והיחסים רק
הלכו והתהדקו . ואני (כאופטימיסט מושבע )
חושב לפעמים שאולי אפשר גם עם השכנים מעבר לגדר לפתור את הבעיה בהחדרת השבוי (וגם את שלהם ) ולעשות אח"כ " סולחה
" גדולה עם הרבה אורז ובשר כבש. עמוס
צפרוני וידאו >
נחטף ע"י חייזרים גימל
